רפלקציה
״מסע תגליות אמיתי אינו מורכב ממציאת נופים חדשים,אלא מהתבוננות דרך עיניים חדשות" (מרסל פרוסט)
הרפלקציה הינו תהליך של התבוננות עצמית, כאשר המבט מופנה לאחור, והתובנות והלמידה ממנו מופנים קדימה אל העתיד.
דיואי הגדיר מחשבה רפלקטיבית כפעולה מתמדת וזהירה, כתגובה לבעיה שנוצרה, אשר מערבת גם אינטואיציה ורגשות. על פי שולמן, רפלקציה היא ראיה מחודשת, פירוש מחדש, ניתוח ביקורתי עצמי וביסוס הדברים באמצעות הוכחות.
הרפלקציה מביאה לתובנות עמוקות בנוגע לנושא הנבחר, להפשטה או הכללה של התנסויות, למציאת עקרונות פעולה כך שניתן לטפל במצבים ובעיות עתידיות באופן יעיל יותר מאשר בעבר. הרפלקציה בוחנת את אירועי העבר: חוויות, למידה, התנסויות שונות, חוויות רגשיות וכו', מתוך רצון להבין אותם וללמוד מהם בעתיד.
תהליכים רפלקטיבים הם תהליכים מטא-קוגניטיבים, שבוחנים מ"מבט על" פעולות, התנסויות ותהליכים.
הרפלקציה מלמדת אותנו הן על התליכים חיצוניים (תהליכי שיוני בבתי ספר, חוויות למידה והוראה) והן על תהליכים פנימיים (חוויות רגשיות, והדרך הייחודית שבה אנו חווינו אותם כסובייקטים). תהליכים רפלקטיבים הם תהליכים מטא-קוגניטיבים שמכוונים להתבונן ממבט גבוה על פעולות ותהליכים על מנת ללמוד מהם.
ניתן לחלק את התהליך הרפלקטיבי לשלושה נושאים: זמן, תוכן ותהליך.
מסגרת הזמן
מרבית צורות הרפלקציה נוגעות בבחינה בדיעבד של מעשים שכבר התרחשו. יחד עם זאת, הרפלקציה פותחת בפנינו אפשרויות חדשות למחשבה עתידית, ולמרות שהיא מסתמכת על ניסיון העבר, האוריינטציה שלה מופנית לעתיד.
מסגרת התוכן
רפלקציה הינה חיפוש אחר משמעות – ולאו דווקא חיפוש ה"אמת" כך שהתוכן של הרפלקציה הוא פונקציה של העדפה אישית, כשכל פרט מבצע חיפוש אישי אחר משמעות. חוויות אישיות, בעיות, רעיונות ואמונות יהוו, אם כן, את מוקד הרפלקציה.
מסגרת התהליך
כשאנו מביטים לעבר על מנת לקבל הנחיות להתייחסות עתידית, ניתן לומר שאנו מעורבים בתהליך של גילוי ופתרון בעיות. באמצעות רפלקציה אנו בעצם "מקשיבים לתהליכי המחשבה של עצמנו".
סיכום המסגרת
אפשר לסכם ולומר שמצד אחד אנו מניחים כי "היכולת לעשות רפלקציה עצמית לתהליכי מחשבה משחקת תפקיד מרכזי בפתרון בעיות והתפתחות אינטלקטואלית" ומצד שני, לכל אינדיבידואל פוטנציאל להפוך לאדם רפלקטיבי, באמצעות אימון מתאים, ובהתאם לכך ברורה המסקנה בדבר מיקומה של הרפלקסיה בסביבת הוראה.
דרך טובה להתחיל באימון חשיבה רפלקטיבית היא לשאול את עצמנו בסוף כל יום: רגע משמעותי שהיה לי היום, מה הפתיע אותי? מה השפיע עלי היום? את התשובות לכתוב ביומן מסע רפלקטיבי, ולקרוא בו אחת לתקופה. הקריאה בו יכולה לעזור לנו להתבונן על אירועי חיינו בעיניים חדשות.
מבוסס על חומרים מתוך:
רפלקציה בהוראה – ציר מרכזי בהתפתחות המורה, מכון מופ"ת. לפי זילברשטין ושותפים (1998) ומתוך "חלופות בהערכת הישגים – מט"ח