גיליון 02
פברואר 2017
רב תרבותיות
ושונות
מי אחראי? הזרקור מופנה מהפרט על המרחב המשותף: תפיסה ערכית ופרקטיקה חברתית/חינוכית של ערך ההכלה
תפיסת ההכלה החינוכית כפי שנוסחה בתחילת העשור הראשון של המאה ה21 מפנה את זרקור האחריות מהפרט ה"אחר" אל המרחב המשותף. מחשבות רעיונות והכרות עם כלי-האינדקס החינוכי.
מאת נועה זנדבנק
"גיוון הוא הכח שלנו!"- זו היתה תגובתו של ראש ממשלת קנדה לפיגוע הירי במסגד בקוויבק סיטי ביום 30.1.17. התפיסה המכילה, באה לידי ביטוי בהצהרתו של ראש ממשלת מדינה המגדירה עצמה כמדינת הגירה.
הכלה היא פרקטיקה חברתית/חינוכית המבוססת קודם וראשית לכל על תפיסה ערכית
הכלה היא פרקטיקה חברתית/חינוכית המבוססת קודם וראשית לכל על תפיסה ערכית. בחרתי כאן את הגדרתה של הפילוסופית הפוליטית מרתה נוסבאום כבסיס ערכי לתפיסה זו. כשנוסבאום מונה את יכולות האדם, המגדירות את אנושיותו אחת מהן היא:
"Affiliation, being able to live with others in forms of social interaction like friendship and work, protected against discrimination and having the social bases of self-respect and non-humiliation, which entails provision of non-discrimination on the basis of race, sex, sexual orientation, religion, nationality, caste and ethnicity."
נוסבאום שמה במרכז היכולת הבסיסית האנושית את המושגים השתייכות, אינטראקציה בין בני אדם -מקצועית וחברתית, והגנה מאפליה על כל רקע שהוא.
ההשתייכות והאינטראקציה החברתית כיכולות או זכויות בסיסיות, מזמינות אותנו כאנשי חברה וחינוך להפנות את הזרקור ולבחון את מרחבי החיים המשותפים דרך פריזמה זו, ואת ההתכנות להשתייכות של כל אדם באשר הוא למרחבים אלו, מתוך תפיסה שחיבור בין בני אדם (להבדיל מהפרדה) הוא תנאי לרווחתו האנושית ומהצד השני שמרחב מגוון הוא מרחב טוב יותר לכל אדם באשר הוא אדם, ולחברה כולה.
לפני מספר שנים נוסח ע"י המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך "יעד ההכלה". עיקרו של היעד היה "שילוב כלל הלומדים במערכת החינוך הרגילה". במסגרת היעד הוקצו משאבים רבים ומכובדים ל"הכנתם" של הלומדים בעלי הצרכים המיוחדים להשתלבות בכיתות הרגילות. אופן הניסוח מעיד על הפעולה המרכזית אליה כיוון הריבון כפעולת שילוב, משמע שכלול היכולות של הפרט (ובמקרה זה כוון היעד אך ורק לאוכלוסייה המוגדרת כבעלת צרכים מיוחדים), להתאים עצמו למרחב הבית ספרי הקיים.
תפיסת ההכלה החינוכית כפי שנוסחה ע"י טוני בות' בתחילת העשור הראשון של המאה ה – 21 שואפת לתנועה אחרת לגמרי ומפנה את זרקור האחריות מהפרט ה"אחר" אל המרחב המשותף
תפיסת ההכלה החינוכית כפי שנוסחה ע"י טוני בות' בתחילת העשור הראשון של המאה ה – 21 שואפת לתנועה אחרת לגמרי ומפנה את זרקור האחריות מהפרט ה"אחר" אל המרחב המשותף. כפי שמגדיר בות' הכלה:
Inclusion is a philosophy based on values aiming to maximize the participation of all in society and education by minimizing exclusionary and discriminatory practices… (Booth, 2005)
הכלי המרכזי שפיתח בות', יחד עם שותפו מל איינסקו וקבוצה שכללה אנשי קהילה/רשות ומחנכים, נקרא אינדקס ההכלה, ואחזור אליו בהמשך.
עתה תארו לעצמכם משחק צעצוע מוכר לפעוטות- קוביה ולה פתחים בצורות שונות. המשימה העומדת בפני הפעוט היא להתאים צורה לפתח, ובכך לדאוג להכנסת כל הצורות לתוך הקופסה…
תארו לכם את עמדת המעבר/כניסה לקנדה בשדה התעופה במונטריאול…
תארו לכם את המדרגות למשרדי הביטוח הלאומי במקום מגוריכם…
לפני מספר שנים הוזמנתי בבוקר שבת גשומה להצגה "צפרדי וקרפד" בתיאטרון המדיטק בחולון. במבואה הרחבה של המדיטק היה חם ונעים. על השולחנות כיבוד, ומסביב עשרות משפחות עם מכנה משותף אחד- כולן מתמודדות עם גידול ילדים אוטיסטים, שכמו כל הילדים, הם מקסימים, מיוחדים, משמחים ומאתגרים. הילדים האוטיסטים לא עברו הכנה משום סוג שהוא לקראת כניסתם לאולם. גם המחזמר לא עבר עריכה – לא קוצר, לא הושטח למסר דידקטי פשטני. ההכנה היחידה הייתה זו שעברו צוות השחקנים בהובלת הבמאי רוני פינצ'וק והסדרנים במקום. אותם היה צריך להכין לכך שבהצגה הזו יהיה רעש מצד הקהל, תהיה יותר תנועה, ילדים ונערים יקומו וישבו, אולי גם לעיתים ימחאו כפיים לא ממש בעיתוי ברור, ושבאופן כללי הקהל יתנהג אחרת ממה שהם רגילים. באמצעות הכנה זו בוטל חסם שלא מאפשר לאוכלוסייה שלמה לקחת חלק בחיי התרבות המקומיים.
הכלה מבקשת ודורשת מהמרחב להשתנות, כך שיתאים למגוון, מתוך אמונה בעושר, בריבוי ובשונות, ומתוך תפיסת זכויות או יכולות שהן בבסיס הגדרת האדם
אנחנו מכירים כבר את הרמפה, אותו מדרון משופע, המאפשר לאלו מביננו הנעים על כסאות גלגלים, נגישות לבניינים (מעטים מדי, יש לומר). התפיסה העומדת מאחורי הרמפה עוסקת בצמצום וביטול חסמים להשתתפות במרחב הציבורי, כמו מדרגות. לא מפתחים כלי תנועה שיכול לעלות במדרגות, אלא מייצרים דרך שמאפשרת גישה גם לאלו שאינם יכולים לעלות מדרגות. כך, האדם הנע על כסא גלגלים מפסיק להיות האחראי הבלעדי להתאמות שיאפשרו לו לקחת חלק בעולם.
ונחזור לאותו צעצוע לפעוטים, לאותה עמדת כניסה בשדה התעופה. השאלה שתשאל בבסיס פרקטיקת ההכלה אינה באשר לאפשרות של אותם חלקים להפוך לכאלו שמתאימים לפתח, אלא מפנה את הזרקור אל המרחב עצמו מהכניסה אליו ועד להזדמנות שהוא מזמן עבור כולם לקחת חלק בו. הכלה מבקשת ודורשת מהמרחב להשתנות, כך שיתאים למגוון, מתוך אמונה בעושר, בריבוי ובשונות, ומתוך תפיסת זכויות או יכולות שהן בבסיס הגדרת האדם.
תפיסת ההכלה והאינדקס בראשה, מאתגרת את המושג "נורמאליות" שכן היא מכירה ואף מוקירה ייחודיותו של כל אדם, הרבה מעבר לקטגוריזציות מוכרות כמו "בעלי צרכים מיוחדים"
בהמשך לכך, אינדקס ההכלה, מזמין אירגון חינוכי (וכל אירגון אחר), לקיים תהליך רפלקטיבי שתכליתו יצירת תרבות מכילה, ניסוח מדיניות מכילה, ופיתוח תכנית עבודה מכילה. בליבת התהליך המוצע מיפוי וזיהוי החסמים המונעים מקבוצות מסוימות ויחידים להשתייך אליו, ולמצות את ההזדמנויות הטמונות בו. בבסיס הכלי התפיסה כי כל אדם וכל קבוצה פגיעים ומועדים להדרה, וההתייחסות מכאן אינה לפלחים מסוימים בחברה, כמו הנטייה בשיח השילוב להתייחס אך ורק לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. האינדקס "מזהיר" מפני הדרה של קבוצות שונות במובן הרחב ביותר, ומתייחס לחסמים בממדים השונים של בית הספר. באמצעות שאלות מיפוי הוא מזמין את הצוות לזהות הדרה של מורים חדשים, מהגרים (תלמידים והורים כאחד), על בסיס שפה, מגדר, זהות מינית, דת, גיל, עמדה אידאולוגית וכל אבחנה אחרת העולה על הדעת.
בכך, תפיסת ההכלה והאינדקס בראשה, מאתגרת את המושג "נורמאליות" שכן היא מכירה ואף מוקירה ייחודיותו של כל אדם, הרבה מעבר לקטגוריזציות מוכרות כמו "בעלי צרכים מיוחדים".
האינדקס מסייע לבית הספר להאיר את הפינות החשוכות ביותר- מתכנית הלימודים, ועד למבנה הפיזי, ומסייע בכך לקידומו של בית הספר כמרחב מכיל, ובתנאי שיאתגר את עצמו בשאלות על מבנים ופרקטיקות שבליבתו.
לקישור לאינדקס המלא באנגלית לחץ כאן
לקישור לחלק הראשון של האינדקס בעברית לחץ כאן- אינדקס לחינוך מכיל הילכו השונים יחדיו
המכון לחינוך דמוקרטי ישראל
דרך נמיר 149, תל אביב 62507 | טלפון: 03-7412729 | פקס: 03-7412723
www.outofsite.us/democratic | ide@outofsite.co.il
עיצוב: סטודיו נעם תמרי | בנייה: ניר דבורקין