מאת: שני מרצ'בסקי
תקציר
Place-making היא תנועה שצמחה מלמטה בשנים האחרונות בערים רבות בעולם. בגדול זו יצירה של מקומות שנעים להיות בהם במרחב העירוני.
ה-Place-making נבע מתוך עולם האדריכלות והתכנון העירוני. ג'יין ג'ייקובס, בספרה "מותן וחייהן של הערים האמריקאיות הגדולות" דנה בתופעה בה נוצרו אזורים מתים במרחבי חיים עירוניים – אם פעם היו רחובות שוקקים אשר עירבו שימושי קרקע כמו מסחר, מלאכה קלה, שירותים ציבוריים ומגורים, כך שהאוכלוסייה והמרחב היו מגוונים – הרי בספרה היא מתארת את מחירה של ההפרדה. נוצרו מרחבים של אזורי תעשייה או מסחר שוקקים ביום וללא שום סיכוי לפעילות קהילתית בלילה, או אזורי מגורים (הפרבר האמריקאי) עצומים סטנדרטיים והומוגניים שלא מזמנים מגוון אוכלוסיה.
השאיפה ליצור מקומות שנעים בהם על פי גישת התכנון העירוני, מקבלת ערך מוסף כאשר רוצים לערב את מירב האנשים, מהנשים המבוגרות בשכונה, דרך שוכרים אקראיים, עובדים קהילתיים וכלל האנשים הנמצאים או שותפים לאותו המקום.
מתוך ההכרה בערך המוסף הזה והשאיפה לייצר אותו, נולד ה-Place-making הקהילתי. הוא פונה אל המערכת המורכבת של השכונה, מתוך הזמנה צנועה להכיר את המקום דרך סיפורי האנשים שחיים בו.
