גיליון 01
דצמבר 2016
תרבות
דמוקרטית
מגזין המכון לחינוך דמוקרטי
מהי תרבות דמוקרטית?
נסיון לחדד את המושג העמום לכאורה ״תרבות דמוקרטית״
מאת אפרת בן צבי
מטרתו של מאמר זה לנסות ולעמוד על המשמעות של המושג העמום "תרבות דמוקרטית" (1) – באופן בו הוא נתפס במכון לחינוך דמוקרטי – ובכך גם להבהיר את הממד הרעיוני לאורו אנו פועלים ואופי החשיבה הרעיונית במכון.
בחזון המכון נכתב: "תרבות דמוקרטית רואה באחריות הקהילה להביא את ייחודיותו (חוזק צמיחה ודעה) של כול אדם לידי ביטוי, מקדמת שותפות בן בני אדם, מטפחת יחסי גומלין בין היחיד הקהילה והסביבה ובדרך זו שואפת ליצירת חברה שיווניות , הוגנת, צומחת ובת קיימא."
בדומה לכך, יעקב הכט, שהקים את המכון, כותב בספרו "החינוך הדמוקרטי" : "תרבות דמוקרטית היא כזו המסייעת לכל אדם להביא את ייחודיותו לידי ביטוי בקהילה, זאת על סמך עמידה על עקרונות זכויות האדם והקיימות בסביבות חיים שונות." (2)
כשרואים את היחיד ניתן גם ליצור את ה"ביחד".
בהמשך מפרט הכט שהחברה מחויבת ליצור מסגרות שיתמכו בפיתוח הייחודיות. הוא מניח שפרטים המממשים את עצמם (כאמור- בסיוע החברה) ישאפו לסייע בכך , באמצעות דיאלוג, גם לאחרים. ככל שירבו כאלו, הם ישתפו ביניהם פעולה על מנת ליצור עוד ועוד מערכות המקיימות תרבות דמוקרטית עד כדי לקיחת אחריות על כלל תושבי כדור הארץ. ההנחה היא שאדם שחש סיפוק, בא לידי ביטוי וזהותו מובחנת וברורה לו- יקל עליו לשתף פעולה עם אחרים. כשרואים את היחיד ניתן גם ליצור את ה"ביחד" .
בניגוד לכוונות הדדיות אלו רואה סארטר את קיומה של חברה טובה כמותנית אך ורק באופי הפעילות והכוונה של היחיד
מי קודם למי? האדם או החברה?
גישה זו רואה ערך מוסף בקיום יחסים של הדדיות בין האדם לחברה. חברה שהאדם קודם בעיניה תיתרם מכך ותהיה חברה טובה יותר. על מנת לחדד את הרעיון נזכיר את דברי ז'אן פול סארטר. בניגוד לכוונות הדדיות אלו רואה סארטר את קיומה של חברה טובה כמותנית אך ורק באופי הפעילות והכוונה של היחיד. בעיניו המשמעות העמוקה של חיי חירות מתוך אחריות היא אדם המחזיק אחריות על בחירותיו, פנימה והחוצה (3):
"האדם יגיע לקיום של ממש רק כאשר יגיע למטרה שהציב לעצמו…התוצאה הראשונה של האקזיסטנציאליזם הוא שהאדם אדון לעצמו, ומכלול האחריות על קיומו היא על כתפיו בלבד…אין בכוונתנו להגיד שהוא אחראי רק לאישיותו שלו, אלא לכל בני האדם…כשאנו אומרים שהאדם בוחר את עצמו, אנו מתכוונים שכל אחד מאיתנו חייב לבחור את עצמו ובכך מתכוונים אנו שבבחירתו את עצמו הוא בוחר גם לכלל בני האדם…לכן אחריותינו גדולה משחשבנו, כי היא מערבת את האנושות כולה…אני אחראי, איפה, לעצמי וגם לאנושות ואני יוצר תדמית מסוימת של אדם אשר ברצוני להעניקה לכלל בני האדם. בעיצוב דמותי אני מעצב את דמות האדם…לאמיתו של דבר חייב האדם לשאול את עצמו "מה יקרה אם כולם ינהגו כמוני?" (4)
קראו כאן על צו השעה הדמוקרטי
צו השעה הדמוקרטי בחברה הישראלית
בשנים האחרונות, בעקבות אי נחת גובר והולך מהקיטוב בחברה הישראלית, יצא במכון " 'צו השעה' הדמוקרטי בחברה הישראלית". הפעם, מתוך כלל הערכים הדמוקרטים , הושם הדגש על ערך הסובלנות ושאיפה לבניית חברה סובלנית יותר- כזו הדואגת לטוב המשותף של כלל חבריה ומכאן הקריאה ליציאה לפעולה של תכנון ויישום מפגש מוצלח בין אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, כשבבסיס המפגש עשיה ויצירה סביב אתגר משותף. מנקודת המבט החדשה חל שינוי מעמדה הרואה אוסף של פרטים היוצרים קהילה לעמדה הרואה אוסף של קהילות היוצרות חברה.
כשאתם אומרים תרבות דמוקרטית, למה אתם מתכוונים?
לקראת צאת גיליון זה, שאלנו את אנשי המכון: כשאתם אומרים "תרבות דמוקרטית" למה אתם מתכוונים? הדברים שעלו תומכים ברובם במה שנאמר כאן עד כה.
התרבות הדמוקרטית הוגדרה ככזו המקדמת ומאפשרת מתן כבוד וחירות לאדם באשר הוא אדם, מכירה בשוויון ערך האדם בזכויות הפרט וחותרת לאחריות חברתית.
זוהי תרבות של חברה שיודעת לנהל בצורה מורכבת מתחים מנקודת מבט דמוקרטית. מתחים מרכזיים כגון- המתח בין היחיד לחברה, בין צדק ושלום וכן הלאה – אלו מתבררים תוך דיאלוג ואפשרות של המושפע להשפיע.
דוגמא למתח כזה נמצא במסכת סנהדרין (פרק ד', דף לז ע"א) שם נאמר : "לפיכך נברא האדם יחידי…מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך.ושלא יהיו המינין [כופרים] אומרים: הרבה רשויות [אלוהיות] בשמיים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד כולן דומין -זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד -מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם".
משמעות האחריות של הקהילה היא לכך שכל פרט יביא עצמו לידי ביטוי בדיבור ובעשיה, שמערכות יחסים הן הוויה וחוויה של דיאלוג מעצים בין שווים, שמתקיימת בה התבוננות על האדם כשלם, שקיפות ושותפות בניהול החיים הארגוניים.
מי קודם למי? האדם או החברה?
"מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו, אבא גדול מאביך"– כלומר בהיותנו בני אדם אנו שווים כי כולנו עשויים בחותמו של אדם הראשון ומכך הנגזרת של הזכויות להם אנו זכאים, אך "אין אחד דומה לחברו"– כלומר חיים מתוך חירות, והזכות לביטוי אישי .שני אלה, החירות והשוויון כרוכים זה בזה בתרבות דמוקרטית, ויוצרים מתח של אחריות אישית לעומת אחריות סביבתית. על מנת לגשר מתח זה מחויבים הקהילה והפרטים המרכיבים אותה לדיאלוג מכבד, להשתתפות ואחריות . משמעות האחריות של הקהילה היא לכך שכל פרט יביא עצמו לידי ביטוי בדיבור ובעשיה, שמערכות יחסים הן הוויה וחוויה של דיאלוג מעצים בין שווים, שמתקיימת בה התבוננות על האדם כשלם, שקיפות ושותפות בניהול החיים הארגוניים. הפרט חש שמבחינת החברה והקהילה הוא קודם למשימה.אחריות הפרט היא להיות בזיקה לקהילה בה הוא חי ולחברת בני האדם. אחריות הפרט והקהילה היא לקיים צדק חברתי ושוויון הזדמנויות.
תרבות דמוקרטית, אם כך, מתעצבת ע"י כלל השותפים לה ביחסי סולידריות. המטרה היא יצירת טוב משותף, או חתירה לטוב משותף, שהוא מעבר למיצוי האפשרות של היחיד ליהנות ממנה.
קשר הדוק בין כוונות אוטופיות, חתירה בלתי נלאית לפתור, לפתח ולהטמיע …. הם בסופו של דבר יוצרים את התרבות הדמוקרטית.
אוטופיה, מורכבות וסתירות, מתחים שצריך לנהל וחתירה להטמעה ויישום
מהדברים עולים ערכים של כבוד, חירות , ביטוי עצמי, שוויון, צדק חברתי, שלום, שותפות, שקיפות, סולידריות, אחריות ודיאלוג. הדוברים עמדו על המורכבות בחברה כזו, בה מתעוררים מתחים וסתירות בין ערכים ובין גורמים במערכת (כמו יחיד וקהילה), מתחים אותם יש לנהל.
חכמת קהילת עובדי המכון מעלה בעיני שתי תופעות.
תופעה אחת משקפת התפתחות מחשבתית ספירלית ורב שכבתית בה משמשים בו זמנית הן דגשים של התפתחות היחיד והן דגשים עכשוויים יותר לקידום של קריאה לפעולה אקטיבית לקידום חברה צודקת כפי שמצאנו ב "צו השעה". אחת ההגדרות הזכירה "טוב משותף" . מהו אותו טוב? ה"טוב" מתקיים על הציר שבין הסיפוק הנובע מחיי יצירה וביטוי עצמי, לבין קיום חברתי של חיי שלום והוגנות.
התופעה השנייה עולה מסוגי הערכים שצוינו: הסוג האחד מצביע על האוטופיה, על הנשאף: חירות, שוויון, צדק חברתי. ואילו הסוג השני מצביע על הפרקטיקות שבסיוען ניתן להגיע אל הנשאף כמו שותפות, אחריות,שקיפות ודיאלוג. הסוג השני חיוני על מנת לוודא את קיומו הסוג הראשון, כמו למשל להציע דרכים לנהל את המתחים המוזכרים.
מכאן שההיתכנות והאפשרות לקיום של תרבות דמוקרטית מותנה בפיתוח ומיסוד של פרקטיקות תומכות. על מנת שהפרקטיקות תהיינה אפקטיביות עליהן לכלול שלושה סדרים: הסדר האחד- סדירויות לקיומו של מפגש קבוצות שונות במערכת כלשהי- ארגונית, חברתי וכו. בין קהילות שונות, בין היררכיות שונות וכו. הסדר השני- מתודולוגיות לניהול והפעלת המפגש והסדר השלישי – איכויות של היחס הבין אישי (כלומר אופי ההקשבה והתגובה ) בתוך הפעילויות המשותפות במפגש. לצורך העניין הסדר הראשון מתבטא בעיקר בממד הארגוני, הסדר השני מתבטא בממד המתודולוגי- פדגוגי והסדר השלישי בממד היחסים הבין- אישיים והתוך -אישיים.
פיתוח פרקטיקות התומכות בתרבות דמוקרטית, כאלו המסייעות במימוש של תרבות כזו באופן המרבי, היא אחת המשימות המרכזיות של המכון . קשר הדוק בין כוונות אוטופיות, חתירה בלתי נלאית לפתור,לפתח ולהטמיע את האופן בו יתממשו כוונות אלו במקסימום של היבטים וממדים ולנוכח אתגרים חדשים הצצים תדיר הם אלו שבסופו של דבר יוצרים את התרבות הדמוקרטית.
הערה אחרונה: מתוך הסקירה הרעיונית של הרעיון הדמוקרטי במכון מתגלה עוד אספקט של תרבות דמוקרטית כזה המכוון לבחינה עצמית חדשות לבקרים ומתוך כך שואף להשתנות מתמדת ולהסתכלות קדימה תוך הכרה בערך תובנות העבר.
תודה לכל מי שהשתתף בסקר שנערך לקראת כתיבת דברים אלו.
הערות שוליים
- תרבות היא מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני אדם.
- הכט 2009, החינוך הדמוקרטי סיפור עם התחלה, עמ' 260-261
- מתוך: "האקסיסטנציאליזם הוא הומניזם" , הרצאה שנשא סארטר באוקטובר 1945.
המכון לחינוך דמוקרטי ישראל
דרך נמיר 149, תל אביב 62507 | טלפון: 03-7412729 | פקס: 03-7412723
www.outofsite.us/democratic | ide@outofsite.co.il
עיצוב: סטודיו נעם תמרי | בנייה: ניר דבורקין