שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

תכנית הלימודים הדמוקרטית

בתי הספר הדמוקרטיים נתקלים בסתירה בין תכנית הלימודים של מערכת החינוך והרצון לדמוקרטיה ברמה היומיומית. המגמה והרצון לשמור על אחידות כלשהי במטרות החינוך ותכניו, והרצון להעניק אוטונומיה מתרחבת והולכת לבתי הספר, לגורמים קהילתיים, להורים ולמורים.

תכנית הלימודים הדמוקרטית

עפ"י מאמרה של זהר תיקי, ישנם 5 הגדרות ורמות שונות לתכנית הלימודים 1 זהר, תיקי,  "מי צריך תכנית לימודים?", מתוך תכנון, פיתוח ויישום תכניות לימודים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב: 1996:

  1. התכנית האידאלית שמציגה את הרעיונות שעשויים להעלות חינוכאים, אנשי ציבור, מומחים במקצוע ספציפי ומומחים לתכנון תכנית הלימודים.
  2. התכנית הפורמלית היא התכנית המוסכמת על האחראים במערכת החינוך והיא שמחייבת את המורים. צורתה המקובלת של הסילבוס, באה לידי ביטוי גם בחומרי הלמידה שפותחו כדי לממש את כוונותיה.
  3. התכנית הנתפסת היא התכנית כפי שתופסים אותה המורים, דהיינו מה לדעתם יש בתכנית הפורמלית ומה אין בה, ומהי עמדתם בעניין זה.
  4. התכנית בפעולה היא התכנית הנלמדת ומופעלת הלכה למעה בכיתה. גילוייה הם ההתרחשויות בכיתה ופעולות הגומלין שבין התלמידים למורה.
  5. התכנית ההתנסותית היא התכנית שמצביעה על תוצרי הלמידה של הלומדים.

עפ"י ז' תיקי, מקומו של המורה ביחס לתוכנית הלימודים נוגע ל-3 תחומים עיקריים: תכנית הלימודים, חומרי הלמידה ותכניות ההוראה. מבחינת תחום "תכנית הלימודים" – מורה שיכיר את תכנית הלימודים ויחשוף את תפיסתה הרעיונית יוכל להסתייע בה בבואו לקבוע מטרות חינוכיות לטווח הרחוק. הכרה זו תחדד את גישתו הביקורתית ל"תכנית הלימודים" ותעזור לו לקבל החלטות, לבקרן ולסגנן בעת הכנת חומרי למידה שונים לפי "רוח התכנית".
אנשי חינוך שונים מתייחסים אל תכנית הלימודים באופנים שונים. חלקם רואים אותה כיוצרת גבולות שבתוכם המורים יכולים לפרש בעצמם את תכנית הלימודים. יש הרואים אותה כנותנת "מצע" המהווה יסוד מנחה לפיתוח תכנית הלימודים. תפיסת מקומה של הוראת המקצוע במכלול הלימודים בבתי הספר, שמדברת על התרומות של המקצוע אינדיבידואלית אצל הלומד, תפיסת דימוי המורההמפעיל של התכנית, שבה מעצבים את דמות המורה וסמכותו, תפיסת דימוי הלומדים, שם מתאימים את התכנית אל מול אוכלוסיות היעד השונות.
בתחום "חומרי הלמידה"  מוצע למורים מגוון רחב, המכיל פורמטים דידקטיים שונים למדי. המורה עשוי להשתמש בכולם או בחלקם שעה שהוא בונה את תכניות ההוראה. תפקידם של המורים הוא לקרוא את חומרי הלמידה וקריאה ביקורתית מתוך כוונה לנצל את הפוטנציאל החינוכי הטמון בהם. עליהם לבחור את החומרים המתאימים, לשנותם ולהתאימם לצורכיהם, ואף ליצור חומרי למידה בעצמם.
בהתייחסות לתחום "תכניות ההוראה" המורים בונים ומתכננים תכניות הוראה לפרקי זמן מוגדרים. הכנת תכניות אלה דורשת שימוש אינטליגנטי במקורות. המתכננים חייבים לשקול גורמים שונים כגון: דרכי למידה, תזמונים, הדגשים וארגון סביבה לימודית מגוונת ומגרה. תכניות אלו עשויות להיות גם מקוריות וגם נאמנות לתפיסה הרעיונית מחד, וגם מתחשבות בצורכיהם של התלמידים, של בית הספר ושל קהילה מאידך.
מורה המכיר את תכנית הלימודים ומעמיק בה יכול לגבש דרכי הוראה המתאימות לסגנון עבודתו ולסגנונות הלמידה של תלמידיו, ובדרך זו להגביר את יעילות ההוראה. הוא רשאי ויכול להחליט על ספרי לימוד מותאמים לתכנית, על שיטות הוראה ועל אמצעי הוראה. כל אלה חייבים להיות בזיקה הן לעקרונות תכנית הלימודים והן לתפיסות השונות. בביה"ס הדמוקרטיים ניתן לראות כיצד המורה גורם לתלמידו להישאר ב"בועה" הלימודית הנדרשת ממנו אך בצורה מתאימה לתלמיד, תפתח אותו ותתן לו אפשרות למידה המתאימה ביותר בשבילו. בתי הספר הדמוקרטיים הידועים כסביבת לימודים מגוונת ומגרה מאפשרים למורה להשתמש בתכנית הלימודים כ"מצע" שעליו הוא "מלביש" את תפיסות ה"אני מאמין" החינוכי שלו תוך ניסיון להבין את רצון תלמידיו, בכך המורים בבתי הספר הדמוקרטיים משלבים בין תכנית הלימודים לבין הרוח הדמוקרטית ע"י מתודיקות ותפיסות שונות.

תוכן זה מוגן. יש להתחבר כדי לצפות בו:

התחברו:

דילוג לתוכן