Switch by Chip and Dan Heath
מאת: אורית אייזן
דן ווצ׳יפ הית׳ בספרם ״סוויץ – איך לשנות דברים שקשה לשנות״ (2011) מציגים מודל פשוט אשר מאפשר לבחון שינוי בכל הרמות – אישיות, אירגוניות וחברתיות.
הם טוענים כי לכול מאמצי השינוי יש משהו משותף; כדי שיתחולל שינוי, מישהו חייב להתחיל לפעול בצורה שונה.
כל מאמצי השינוי מסתכמים במטרה אחת – להצליח לגרום לכך שאנשים יתחילו להתנהג בדרך חדשה.
לטענתם לכול השינויים המוצלחים, הקשים והקלים, יש תבנית משותפת. הם דורשים ממי שמוביל את השינוי לעשות שלושה דברים בבת אחת. להשפיע על המוח, על הלב ועל הסביבה.
דן וצ'יפ הית', ממשילים את השינוי לניסיון של רוכב לכוון פיל על הדרך הרצויה. כדי לחולל שינוי יש צורך להתייחס לפן הרציונלי, ולפן הריגשי. כדי להמחיש את המתח בין הצד הרציונלי לרגשי הם משתמשים בדימוי שנתן הפסיכולוג ג׳ונתן הידט בספרו ״הנחת האושר״.
הידט אומר שהצד הריגשי הוא הפיל והצג הרציונלי הוא הרוכב שיושב על גב הפיל אוחז במושכות ולכאורה הוא המוביל. אבל שליטתו של הרוכב נתונה בסכנה מפני שהוא כל כך קטן לעומת הפיל. כול פעם שהפיל ורוכבו אינם מסכימים הרוכב יפסיד.
הרוכב מייצג ברמה האישית את החלק הרציונאלי וברמה הארגונית את "ההנהלה", הפיל מייצג את החלק האמוציונאלי ברמה האישית ואת "אנשי הארגון" ברמה הארגונית, ואילו השביל מייצג את תהליכי הפעולה האישיים והארגוניים.
לכל אחד מהגורמים נקודות חוזקה ונקודות חולשה: הרוכב יודע לחשוב, לנתח ולתכנן לטווח ארוך אך ללא שיתוף פעולה עם הפיל הוא עלול לדשדש במקום, ללא יכולת אופרטיבית ליישם את כוונותיו ותכניותיו. הפיל, לעומתו, מביא שפע אנרגיה אך בהעדר תכנון וחשיבה קדימה ייטה לנוע בשבילים הידועים והמוכרים לו, ולפעול מתוך גחמות קצרות טווח. שליטה כוחנית תאפשר לרוכב לכפות את רצונו לטווח זמן מוגבל, אך לא תבטיח לו שיתוף פעולה מתמשך, ומנגד שליטה רופפת (או גישה "מאפשרת") יתכן ותשמח את הפיל לזמן קצר, אך לא תקדם אותנו אל היעדים האישיים או הארגוניים הרצויים. ובאשר לשביל – דן וציפ׳ מציעים להבחין בין קשיים הנובעים מקשיים אנושיים לבין כאלה הנובעים מהמצב (Situation).
לכוון את הרוכב
כדי לקדם שינוי חייבים לכוון את הרוכב להראות לו לאן ללכת, מה לעשות ולאיזו מטרה לשאוף. במקום להתעסק בכישלונות יש לחקור את ההצלחות ולשכפל אותן. גישה זו מחפשת "נקודות אור" בהן מופיעות תוצאות טובות, איתור גורמי השורש להצלחות אלה ושיכפול שלהם כבסיס לתהליך שינוי מהיר ואפקטיבי.
מה שנראה כהתנגדות הוא לעיתים קרובות חוסר בהירות. לכן יש לתת כיוון ברור ומדויק. החזון הוא חיוני אבל אינו מספיק. החלק הקשה ביותר של השינוי- החלק המשתק- הוא בפרטים.
דוגמה מצוינת ליישום: קמפיין אשר נועד לקדם "תזונה נכונה" תורגם להנחייה אופרטיבית ברורה ופשוטה – "קונים חלב 1%".
חשוב להציג גם נקודת התחלה וגם נקודת סוף ולהתוות את הצעדים המכריעים. ליצור ״גלויה של מטרה״ – תמונה צבעונית וחיה של העתיד הקרוב, שמראה מה מסוגלים להשיג. המטרות חייבות לכלול מרכיב ריגשי, כזה הקולע ישר ללב.
גלוית מטרה ממלאה תפקיד כפול- מראה לרוכב את הכיוון ומראה לפיל מדוע המסע כדאי.
לדרבן את הפיל
האתגר העיקרי של השינוי הוא לגרום לפיל להמשיך לנוע קדימה. בניגוד לרוכב שזקוק לכיוון – הפיל זקוק למוטיבציה. מוטיבציה נובעת מהרגשה ומביטחון. הפיל חייב להאמין שהוא מסוגל להשיג את השינוי.
מה שנראה כעצלות לעתים הוא עייפות (שליטה עצמית והתנהגות אשר דורשת פיקוח עצמי היא קשה ומתישה) הרוכב אינו מסוגל לכפות את רצונו על הפיל לאורך זמן. ולכן יש לערב את הצד הריגשי – להוליך את הפילים אל הדרך הנכונה ולגרום להם לשתף פעולה.
הרגש הוא מה שמניע את הפיל, ולכן יש צורך לגרום לאנשים להרגיש משהו, בעבר רווחה האמונה שחייבים ליצור תחושת פחד או דאגה מאסון. רגשות שליליים השפעתם מכווצת, רגשות חיוביים מהשפעתם מאפשרת ״להרחיב ולבנות״ את רפרטואר המחשבות והפעולות.
אם רוצים שפיל סרבן יתחיל לזוז יש לפרק את השינוי לחלקים קטנים כך שלא יפחיד ייתן תחושת ביטחון, ויגביר את המוטיבציה.
לעצב את השביל
מה שנראה כמו בעיה של אנשים הוא במקרים רבים בעיה של מצב. המצב מכונה השביל. כאשר מעצבים את השביל מגבירים את הסיכויים לחולל שינוי בלי קשר למה שקורה לרוכב או לפיל. יש צורך להתאים את הסביבה למצב המשתנה, לבנות הרגלים ולדרבן את העדר.
שינוי קל בסביבה, הסרת מכשול, יכול להקל על שינוי. בנוסף המטרה של התאמת הסביבה היא להקל קצת על התנהגות נכונה ולהקשות קצת על התנהגות לא נכונה.
ההרגלים החדשים צריכים לשרת את המשימה ולהיות קלים יחסית לאימוץ. מחקרים פסיכולוגים מראים כי שינוי הרגלים סוחט המון אנרגיה יש לסייע בהורדת האנרגיה ולייצר עזרה שתפשט את תהליך החשיבה על ההרגל החדש (לדוגמא שימוש בטבלאות צק ליסט)
התנהגות היא מדבקת, ולכן רצוי לפרסם את ההתנהגות הרצויה, כך שאנשים נוספים ״ידבקו״ . אנשים פועלים כפי שהם פועלים כשהם רואים את העמיתים שלהם פועלים באותה הצורה.
בנוסף יצירת נורמות התנהגות של קבוצה מייצרת לחץ קבוצתי.
לשמר את השינוי לאורך זמן
מסע ארוך מתחיל בצעד אחד אבל הוא אינו ערובה למסע ארוך.
הדבר הראשון שדן וציפ׳ ממליצים לעשות הוא להכיר בצעד הראשון ולחגוג אותו. לחזק את התנועה שהתחילה. כדי לעבור את הצעד הראשון ולהגיע אל השני, השלישי והמאה צריך חיזוק. יש לחפש את נקודות האור גם אם הזעירות ביותר ולחזק ולתגמל עליהן. קל למצוא בעיות הרבה יותר קשה לזהות התקדמות אבל חשוב מאוד לטפח אותה. כדי להוביל תהליך דרושה התמדה. מסע ארוך דורש הרבה חיזוקים. סטיבן קלמן בסיפרו ״לשחרר את השינוי״ הבחין בדינמיקה מעודדת למאמצי השינוי; ברגע שהשינוי התחיל הוא הזין את עצמו כמעין אפקט של כדור שלג מתגלגל. בנקודה מסוימת כוח ההתמדה שבתחילת הדרך עלול להיות יריב חזק לשינוי ישנה כיוון ויתחיל לתמוך.
בספר מובאים מחקרים אשר תומכים בטענות והמון דוגמאות אשר ממחישות את הנאמר.
חלק מדוגמאות מציגות ״טריקים״ קטנים שעוזרים לנו לעשות את השינוי ולהתחיל לזוז.
