בסוף שנה א מושגת מטרת גיבוש קבוצה המשמשת לסטודנט "קהילה" שבחר להשתייך אליה. בשנה ב על קהילה זו להעצים את תהליך הלמידה של היחיד ולאפשר לו לתמוך בלמידה של אחרים (רייכרט, שם). מהלך זה מתאפיין בדיאלוג מתמיד בין הלומד, המלמד, חבריה האחרים של קהילת הלומדים והידע שמביא איתו כל אחד מחברי הקהילה. בדיאלוג זה מגולמת דיאלקטיקה בין חופש הלמידה (היכולת לבחור את נושא הלמידה, את סגנון הלמידה וכדומה) ובין הגבולות המגדירים את תהליך הלמידה ואת השותפים לה. גבולות אלה מגנים על הלומד ומייצגים בפניו את חבריה האחרים של קהילת הלומדים. החופש והגבולות יוצרים צירוף פדגוגי דיאלקטי. את הצירוף הזה מכנה רייכרט "תצורה". התצורה מאפשרת את הדינמיות של הלומד ומזמנת אותה.
החממה משלבת בין ליווי אישי של תהליכי למידה ובין ליווי קבוצתי שלהם ויצירת קהילת סטודנטים דמוקרטית, ובכך מבטאת את אחד ממהויותיו של החינוך הדמוקרטי. ג'ון דיואי (תשכ"ט) דן בשילוב זה בזיקה לתפיסת העולם הדמוקרטית: תפיסת עולם דמוקרטית בנויה על אמונה דמוקרטית, והיא האמונה בהתפתחות המתמדת האפשרית של בני האדם, דרך שיתוף פעולה בין אדם לחברו ובין אדם עולמו. בני האדם אינם יצורים אנוכיים מטבעם, אלא יצורים שאנושיותם מתפתחת דרך החיים כאזרחים בקהילה האנושית" (דיואי, שם) לפי אחת מהנחות היסוד של הדיאלוג בחינוך הדמוקרטי, למידת האדם אינה מתקיימת במנותק מן העולם. כלומר, הסטודנט שבשנה א יצא למסע חיפוש אישי בשל כעת ליצירת קשרים משמעותיים עם העולם. הלומד אינו רק חלק מקהילת הלומדים שהוא משתייך אליה, אלא גם מקהילת הסביבה והעולם. הוא משפיע ומושפע גם יחד, גם אם לא תמיד באופן מודע.
הדיאלוג הדמוקרטי ממזג בין הדיאלוג התוך-אישי וההתבוננות פנימה ובין הדיאלוג שמתכתב עם האחר, עם תרבותו, עם תולדות חייו וכן עם ההון החברתי והתרבותי המצוי בעולם. רעיון "האדם במרכז" הוא בלב תפיסה זו, ולפיו האדם נמצא בדיאלוג תמידי עם סביבתו, לא רק מושפע ממנה אלא גם משפיע עליה (רעיון זה יעמוד במרכז השנה השלישית, שנת ההפקה). תהליך הלמידה בחממה דומה לתהליכי הלמידה בבתי ספר דמוקרטיים, שגם בהם הדיאלוג בין המנחה ובין התלמיד לא מתנהל רק במפגשי חונכות אישיים, אלא גם במפגשים כיתתיים העוסקים בתחומי הדעת שהתלמידים בוחרים להציג. תחום הדעת נבחר על ידי הסטודנט בשיתוף עם המנחה ובהתייעצות עם חברי הקבוצה. התלמיד מתבקש להעמיק בתחום הידע על ידי קריאת ספרים ומאמרים ועל ידי התייעצות עם מומחים בתחום. אחד הכלים שאומצו על ידי המכון הדמוקרטי נקרא SML Learning Managed Self שפותח ויושם בידי פרופ' איאן קנינגהאם (2000 ,Cunningham). כלי זה סולל את הדרך ליצירת תהליך מובנה לפיתוח יכולות למידה עצמאיות של אדם בתוך קבוצה. כל חבר בקבוצה מכין חוזה למידה אישי הנוגע לתחום ידע כלשהו על פי בחירתו. החוזה מורכב מחמש שאלות:
1 .מאיפה באתי?
2 .איפה אני היום?
3 .לאן אני הולך?
4 .איך אגיע לשם?
5 .איך אדע שהגעתי?
הקבוצה מלווה כל חבר קבוצה במימוש החוזה. על פי מודל SML ,הלומד אינו לומד עצמאי בודד, אלא לומד עצמאי בקבוצה, וככזה נדרש לתת דין וחשבון לקבוצה ולקבל מחבריה ידע, ייעוץ ותמיכה (רם והכט, 2008).
