פרוטוקול לקבלת החלטות השתתפותית (עפ"י מיקי קשתן):
הנחה: אמנם יש קונפליקט אך אנשים הם בעלי חזון ורצון להיטיב עם כולם
הנחה: כל דבר שאדם אומר יש בו מהות שאינה שנויה במחלוקת – צרכים
מהלך:
במליאה:
- יצירת עקרונות– מה חשוב לי שיילקח בחשבון בקבלת ההחלטה? מהות אוניברסלית. (אם מתקשים בעקרונות אפשר לזהות קודם את הצרכים של כל אחד בהתייחס להחלטה ורק אחר כך לעבור לעקרונות.)
בקבוצות:
- יצירת הצעה– הצעה שעונה על כל הקריטריונים.
במליאה:
- בודקים כל הצעה ביחס לעקרונות: 'מי חושב שההצעה מקיימת את העיקרון? מי חושב שההצעה לא מקיימת את העיקרון? ככל שמכילים יותר התנגדויות כך ההצעה תהיה יותר טובה. עוברים עיקרון עיקרון ובודקים אם ניתן לו מענה. מציעים תיקונים ובודקים אם יש התנגדויות.
- ההצעה מתקבלת כאשר אין יותר התנגדויות.
- האם יש מישהו בחדר שיש לו השגה על ההחלטה?
הדגש אינו על העדפה של היחיד אלא על מה הוא מוכן לקבל. ההבדל בין פשרה למוכנות לקבל הוא הבדל רגשי. בפשרה יש ויתור ואילו במוכנות יש התרחבות הלב, בחירה של יש. רואים את כולם.
המנחה עוזר לשמור על הקבוצה, לראות את הטוב של כולם (לדוגמא, יש לך רעיון איך אני יכולה לענות על הצורך שלך וגם שזה יעבוד לכולם?)
לשים לב:
- המנחה יחזיק בתוכו את המטרה של הקבוצה
- להקפיד על לוחות זמנים
- המשתתפים: האם כולם מדברים, עושים פרצופים, מישהו לא בתהליך- לעשות לו מקום
- לסגור קצוות- לדאוג, למה שנשאר פתוח בקבוצה הקטנה ולסגור במליאה.