סיורים והתנסות מעשית בבתי הספר הדמוקרטיים- הרציונל
הזירה המעשית של התנסות הסטודנטים/ות בשנה א, מתקיימת בבתי הספר הדמוקרטיים. רצועה זו נפתחת בהיכרות עם שני דגמים של בתי ספר פתוחים (בשנה"ל תשע"ו היו אלה- סאדברי ירושלים והדמוקרטי בחדרה) וממשיכה בחיבורה של כל חממה לבית ספר דמוקרטי אחר.
בשנה"ל תשע"ו היה משך ההתנסות המעשית בבתי הספר הדמוקרטיים- חמישה שבועות. ההתנסות המעשית התקיימה בשנה זו בבתי הספר הבאים: קהילה בתל אביב; הדמוקרטי בקרית אונו; הדמוקרטי בכפר סבא; הדמוקרטי בהוד השרון.
בחמשת השבועות הללו עברו הסטודנטים/ות מהלך התנסות מעשית מרוכז ומזורז (על יתרונותיו וחסרונותיו של מהלך מרוכז ומזורז שכזה..) הנע מהיכרות, המשיך בחקירה, ספק וגילוי, והסתיים בדחף לפעול ובגילומו בבחירה ובעשייה של פעולה בעולם, עולם בתי הספר הדמוקרטי.
במובן מסוים מהלך השבועות הללו הינו ספירלה בפני עצמה, בין ארבע מהויות המסלול.
תנועת הספירלה של המסלול כולו, ובאופן פרקטלי בכל שנה ושנה, יוצאת מתוך בירור זהותו/ה החינוכית-חברתית של הסטודנט/ית, לכדי ניסוחה, ולאחר מכן מימושה בעולם האמיתי.
הנייר המבטא את חזונו הייחודי של הסטודנטית הינו ה "אני מאמין חינוכי". מתוך נייר זה, המסיים את סמסטר א' של שנה א' במסלול החממה, נע הסטודנט/ית החוצה להיכרות עם זירת השפעה חינוכית-חברתית פוטנציאלית (למשל: בתי הספר הדמוקרטיים בשנה א, זירת המעורבות החברתית וההתנסות המעשית בשנה ב וכיו"ב). הסטודנט/ית מנסח/ת בעת ההתנסות בבית הספר הדמוקרטי מעין "נייר עמדה", המבקש לתווך בין ההיבט הרעיוני של ה"אני מאמין חינוכי" שלו למימושו המעשי. המימוש המעשי אותו יביא לידי ביטוי בזירת ההשפעה החינוכית-חברתית יהווה את ה"פעולה בעולם" שלו/ה.
סיורים והתנסות מעשית בבתי הספר הדמוקרטיים- המהלך
ההיכרות וההתנסות מתפרשות על פני שבעה ימי חמישי (יום המסלול) במשך שבעה שבועות ברצף. תקופה אינטנסיבית זו שוות ערך מבחינת קרדיטציה אקדמית לשני קורסים.
סיורים
שני הימים הראשונים מתוך השבעה מוקדשים לסיורים (שתי חממות לכל סיור, למשל לסאדברי ירושלים ולדמוקרטי בחדרה, ומתחלפים בשבוע שלאחר מכן). בשנה"ל תשע"ו יום הסיורים הראשון תואם ליום האחרון של חופשת הסמסטר, ויום הסיורים השני תואם ליום המסלול הראשון בסמסטר ב'.
הסיורים כוללים מפגש עם אנשי צוות בבית הספר ועם תלמידים הלומדים בו. הסיור יכלול הסבר על רציונל בית הספר, סיור במבני בית הספר, זמן לדיון משותף עם צוות בית הספר וזמן לעיבוד הסיור של הסטודנטים/ות והחוממים/ות.
הסיור מלווה בדף שאלות רפלקטיבי שחיבר הצוות במיוחד לקראת הסיור וחולק לסטודנטים/ות מבעוד מועד. כמו כן קיבלו הסטודנטים/ות מאמר רקע לקריאה מקדימה לפני הסיורים.
התנסות מעשית
תוכן ימי ההתנסות המעשית
ההתנסות המעשית בבתי הספר הדמוקרטיים אורכת חמישה שבועות (דהיינו חמישה ימי חממה) בסמסטר ב'.
כל קבוצת חממה מצוותת לבית ספר דמוקרטי אחר. כאמור, בשנה"ל תשע"ו היו אלו בתי הספר: קהילה תל-אביב; הדמוקרטי קרית אונו; הדמוקרטי הוד השרון והדמוקרטי כפר-סבא.
ימי ההתנסות בבתי הספר הדמוקרטיים נבנים תוך תכנון משותף עם "מורה מלווה"– מורה מטעם בתי הספר עצמו שאף מתוגמל על כך כלכלית.
באופן סכמטי ניתן לומר כי שלושת ימי חמישי הראשונים מוקדשים להיכרות ולמידה עם בית הספר, וכל יום כזה מבקש להתבונן בעולם בית הספר הדמוקרטי דרך היבט אחר של העשייה החינוכית. כל יום שכזה מלווה בקריאה מקדימה של מאמר רלוונטי שניתן לסטודנטים/ות מבעוד מועד.
בשנה"ל תשע"ו שלושת ההיבטים החינוכיים בהם התמקדה החקירה בבית הספר הדמוקרטי היו:
- מהי האגנ'דה של בית הספר? וכיצד היא מקבלת ביטויה במרחב הפיזי של בית הספר?
- מהם היחסים בין המבוגר/ת והילד/ה בבית הספר?
- מהי למידה מיטבית לפי תפיסתו של בית הספר?
בשני ימי חמישי הנותרים מימשו הסטודנטים/ות את ה"פעולה בעולם" שלהם בתוך בית הספר הדמוקרטי, פעולה אותה בנו מתוך חקירה ולמידה, ובחיבור ל"אני מאמין החינוכי" שלהם/ן.
מודל הלמידה של ימי ההתנסות המעשית
המודל הפדגוגי המלווה את תהליך הלמידה המתרחש במהלך ההתנסות המעשית בבתי הספר הדמוקרטיים הוא מודל ה-PBL, מודל מרכזי בפדגוגיה הדמוקרטית. החקירה והלמידה במהלך ימי ההתנסות יוצאות, בתהליך למידה זה, מתוך שאלה פוריה (שאלת-על).
כל זוג סטודנטים/ות מנסח לעצמו שאלה ספציפית הנגזרת משאלת-העל, מצהיר על אופן החקירה המועדף עליו (למשל: תצפית, שאלון, ראיון וכו'), ויוצא לחקור במרחבי בית הספר הדמוקרטי. לאחר כמה שעות חקירה מתכנסת קבוצת החממה בשנית לשיתוף ועיבוד יחד עם החומם/ת והמורה המלווה. לצד העיבוד מוקדש זמן לכתיבה רפקלטיבית ולתחילת תכנונה של ה"פעולה בעולם", מתוך "נייר עמדה" המהווה גשר בין החזון ("אני מאמין חינוכי") למעשה (ה"פעולה" עצמה).
הצגת תוצרי ההתנסות המעשית
עם תום חמשת ימי ההתנסות, מתכנס כלל השנתון חזרה בקמפוס, נעשה תהליך שיתוף ועיבוד, היוצא אף הוא מתוך קריאה ולימוד משותף של מאמר, הפעם מאמר המבקש להתבונן בעין ביקורתית על העולם החינוכי של בתי הספר הדמוקרטיים (המאמר "מה דמוקרטי בבתי הספר הדמוקרטיים?" מאת ד"ר ניר מיכאלי), וכן תכנון הצגת תוצרי ההתנסות והצגתם בפועל בבוקר הצגת תוצרים בשבוע שלאחר מכן.
ברוח מודל ה-PBL מוצגים לסטודנטים/ות "פוסטרים" של תהליכי למידה מבתי ספר שונים, כולל מחוון או פוסטר לדוגמא שיציג את עיקרי הפעולה בעולם אותה עשה הסטודנט. לצד הפוסטר מוצג "נייר העמדה" המתווך את רציונל הפעולה.
המשגת תהליך ההתנסות
שבעת ימי המסלול המוקדשים לסיורים ולהתנסות בעולם בתי הספר הדמוקרטיים, מאפשרים לסטודנטים/ות להשלים מהלך ספירלי בו נעו מזיקוק קולם הייחודי והאותנטי ב"אני מאמין החינוכי" שלהם שהגישו לסיכום סמסטר א' (מודעות עצמית וביטוי אישי), עבור בחשיבה ביקורתית (ניסוח שאלה פוריה אישית כמנוע לחקירה אישית בעולם הדמוקרטי), דרך חקירה, גילוי וניסוח הרציונל (בנייר עמדה) והמענה (ה"פעולה בעולם") שהיא הביטוי האקטיביסטי. למעשה, כמו בתהליך למידה ברוח ה- PBL , הפעולה בעולם היא התוצר, דהיינו המענה הייחודי של כל זוג או קבוצת סטודנטים/ות לשאלה אותה ביקשו לחקור.
למה הדבר דומה?
מניפסט, הוא צורת כתיבה חברתית המבקשת לעורר השראה לפעולה. מניפסט, בהפשטה, כולל שלושה חלקים: 1. תיאור המצב ה"מצוי" בסוגיה החברתית או העוול, לדעת כותבי המניפסט, שיש לתקנו.
2. תיאור המצב ה"רצוי" או האוטופי כפי שנתפס בעיני כותבי המניפסט.
3. תיאור דרך הפעולה או התביעה לפעולה, המהווה למעשה את המענה של כותבי המניפסט לצמצום הפער בין המצוי לרצוי.
בהשאלה ממבנה המניפסט, הרי שבפעולה בעולם, עושים הסטודנטים/ות תנועה דומה: הם חוקרים ומגלים מהו המצוי בביה"ס הדמוקרטי (מנקודת מבטם לפחות), חוזרים ל"אני מאמין החינוכי" שלהם ושואלים עצמם/ן- מהו הרצוי בעיניהם/ן, ואז מנסחים נייר עמדה ופעולה בעולם, המבטאים למעשה את התווך- כיצד ניתן באמצעות הפעולה בעולם שעשו לצמצם פער מסוים המתקיים לשיטתם/ן, בביה"ס הדמוקרטי.
כך לדוגמא: בשנה"ל תשע"ו זיהו סטודנטים/ות מהחברותא של עדי כי אחד החוסרים העיקריים המתקיים, לשיטתם/ן, בביה"ס הדמוקרטי "קהילה" הינו חוסר מסוים בעיבוד ובהמשגה עם התלמידים/ות לאחר תהליכי למידה (בעיקר למידה לא קונבנציונלית, המתקיימת מחוץ לקירות הכיתה ה"רגילה"). התוצאה של חוסר זה היא כי תלמידים/ן אינם יודעים להמשיג לעצמם תהליכי למידה "אחרים" למשל, הבנייה של טירה מעץ בחצר מאפשרת פעולת למידה משמעותית במובנים רבים. אי לכך, חלק ניכר מהפעולות בעולם שבחרו חברי החברותא בשנה זו לעשות, התמקדו ב"חוליה חסרה" זו של עיבוד והמשגה של תהליכי למידה לא קונבנציונליים.
טיפים ותובנות לחומם/ת בעקבות ההתנסות המעשית בביה"ס הדמוקרטי
הערה לצוות: התובנות המנוסחות כאן עלו מתוך שיחות העיבוד עם הסטודנטים/ות עצמם/ן, בין אם במהלך ההתנסות עצמה, לאחריה או בבוקר הצגת תוצרי ההתנסות בקמפוס. כמו כן, חלקן הגדול רלוונטי גם למושגי תורת הנחיית הקבוצות.
טיפ 1- תהליכים מקבילים
כאשר קבוצה מזהה נושא, תמה כלשהי כמרכזית או בעלת משמעות מחוצה לה, יש יסוד סביר להניח שהנושא רלוונטי לקבוצה עצמה. למשל: בעת ההתנסות המעשית הסטודנטים/ות הגיעו למסקנה כי התלמידים בביה"ס הדמוקרטי זקוקים לעיבוד והמשגה נוספים בעת למידה התנסותית- חווייתית. בעת העמקת השיח איתם על כך עלתה התובנה כי זהו למעשה גם הצורך של הקבוצה עצמה.
טיפ 2- עיבוד ההתנסות
מדוע סוגיית העיבוד חשובה כל כך? לאחר סמסטר א' הכולל את הקורס מחשבת החינוך הדמוקרטי (והדגש הרב בו על טקסטים המשבחים את הלמידה הממוקדת בילד) וה"אני מאמין החינוכי", מגיעה חווית ההתנסות בביה"ס הדמוקרטי שהמוקד שלה הוא אכן בילד ובאפשור של בחירה ואוטונומיה גדולים מהמצוי במערכת החינוך.
לכאורה זהו המימוש של האידאל, כפי שגם הסטודנטים/ות ניסחו אותו לעצמם/ן ב"אני מאמין החינוכי" שלהם/ן. בפועל, יחד עם חוויית ההתנסות, מגיעה גם התנגדות עזה מצד הסטודנטים/ות. החופש הרב בו הם נתקלים בבתי ספר דמוקרטיים, מעורר אצל הסטודנטים/ות חרדה, עמימות, ונתפס ככאוטי וכחסר אחזקה או צידוק מספקים.
חשוב לשוחח את הסטודנטים/ות על התחושות העולות בהן, לעבד אותן, לתהות מה מקורן, וגם לשקף, לצד זאת, שלמעשה חווית הלמידה שחווה התלמיד בביה"ס הדמוקרטי מקבילה לזו שחווה הסטודנט/ית בעת ההתנסות עצמה. העיבוד וההמשגות יכולים לסייע ולייצר "מרכז כובד" של הבנה וודאות, המאפשרים לסטודנטים/ות להמשיך את התנועה על פני ספירלת הלמידה והגילוי בעת מסע ההתנסות, ולא "להיתקע" בחוויית ההתנגדות.
טיפ 3- הבחנות מארגנות- חופש ואיפשור לעומת חוסר אחזקה, אי ודאות ועמימות
מדוע חשוב לייצר הבחנה בין מרחב מאפשר לבין מרחב כאוטי? המרחב המאפשר והפתוח של ביה"ס הדמוקרטי, ומבנה ההתנסות בו, יכולים לבלבל ולעורר תחושות מנוגדות של רומנטיזציה והשתאות מדרגות החופש והאוטונומיה העצומות של הצוות והלומדים בו (וגם של הסטודנטים/ות במהלך השהייה בו), ומאידך, ביקורת והתנגדות מדרישות אקדמיות נמוכות, לכאורה, וחוויית למידה עמומה ודלה יחסית.
יש לערוך תהליך המשגה ועיבוד מקביל עם הסטודנטים/ות, לכן, כל העת, ולנסות שלא להישאב לאחד משני הקצוות השיפוטיים הללו. יש להמשיך ולבקש מהסטודנטים/ות לנסות ולהישאר באזור המבלבל ומעורר החרדה, במידת מה, של הספק ואי הודאות אך גם (אפרופו ספירלת הלמידה) של החקירה והגילוי…
טיפ 4- היכן מתקיימת למידה?
ההבנה כי תהליכי למידה מתקיימים כל העת ולא רק מול "לוח" ובין "ארבעה קירות", דהיינו בשיעורים הדיספלינריים למשל, אלא גם בעת חווית חקירה פתוחה ועמומה כזו המתקיימת בהתנסות, היא תובנה חשובה וכאמור מקבילה לזו שחווים הילדים בביה"ס הדמוקרטי עצמו.
טיפ 5- התמסרות ושחרור מ"אגו"
חווית המלמד/המבוגר בביה"ס הדמוקרטי היא חוויה לא פשוטה, הדורשת התמסרות והשתחררות מ"אגו".
מקור הסמכות של המבוגר בביה"ס הדמוקרטי איננו משמעת והיררכיה, כפי שמתקיים בביה"ס ממלכתי "רגיל". מהו, אם כן, מקור הסמכות של המבוגר בביה"ס הדמוקרטי? אלו שאלות שחשוב לשאול עם הסטודנטים/ות גם לקראת הפעולה בעולם שלהם בביה"ס עצמו, חוויה היכולה לערער במידת מה שכן היכולת לגייס ילדים/ות לטובת הפעולה לא יכולה להישען על אילוץ או כפייה, אלא על גיוס, אמון ויצירת התלהבות. לעיתים לא יתקיים שיתוף פעולה מצד הילדים. נשאלת השאלה, אם כן- מה ייחשב כ"הצלחה" של הפעולה בעולם?
טיפ 6- מה ייחשב כ"הצלחה" של הפעולה בעולם?
אחד התוצרים בשנה"ל תשע"ו בחברותא של עדי נבע מהתובנה של אחד הסטודנטים. התובנה היתה כי לתלמידי התיכון ב"קהילה" חסרה "זולה", מקום שהייה משלהם, מחוץ למבנה, המאפשר להם להיות חלק אינטגרלי גדול יותר מהמרחב הבית-ספרי ובכל זאת, להיות נבדלים ממנו. מאחר וזהו אזור חוזק של אותו סטודנט העבודה התרחשה במהירות וביעילות, ואכן הוקמה "זולה" לתפארת. בשיחת העיבוד לאחר מכן שאל המורה המלווה מטעם ביה"ס את אותו סטודנט עד כמה שיתף תלמידים בתהליך- בין אם בחשיבה עליו (האם רוצים בזה, זקוקים לזה, מעוניינים לקחת חלק בתכנון) ובין אם בהקמה עצמה. המסקנה היתה שהתלמידים "בעיקר הפריעו" לאותו סטודנט, שהיה נחוש בדעתו "להצליח" ולהקים את ה"זולה". ולכן בדיעבד היתה זו הזדמנות מצויינת לשאול- מה ייחשב כ"הצלחה" של הפעולה? על מה אנו שמים את הדגש בעצם- על התוצאה או התהליך..? וגם- עבור מי מתקיימת הפעולה בעולם, בעצם..?
טיפ 7- עבור מי מתקיימת הפעולה בעולם, ומהו קולו הייחודי של הסטודנט/ית?
"הצלחת" הסטודנט/ית בפעולה בעולם שלו לא תימדד בהכרח באמצעות שיתוף פעולה של הילדים, שכן ה"פעולה בעולם" איננה מיועדת בעצם עבור הילדים/ות, אלא עבור הסטודנטים/ות עצמם/ן.
חשוב להבהיר לסטודנטים/ות את הנקודה הבאה- מאחר וידע בדיספלינה אינו נבחן כאן, והמתודה היא אופציונלית וממילא אינה מביאה שיתוף פעולה מובטח, זוהי הזדמנות ייחודית לזקק את קולו הייחודי של הסטודנט/ית, לבחון את אמיתותיו ביחס לעצמו/ה כאיש/אשת חינוך.
כאשר אנו "מניחים בצד" את הידע (הדיספלינרי), המתודה והמשמעת- מה נשאר? זוהי ההזדמנות לחזור לשאלות הבסיס, לשאלות מחשבת החינוך הדמוקרטי, התהליך של ה-SML וה"אני מאמין חינוכי" ולשאול סדרה מהותית של שאלות-
מי אני כאיש/אשת חינוך? מה חשוב לי להגיד? מהו ה"ניצוץ" החינוכי שלי? ומהו ה"רגע החינוכי" מבחינתי? מה מקיים אותו? מה מאפשר אותו? מה יש בי שמייצר אותו? מה למדתי על הסגנון המאפיין שלי? והאם אתגרתי עצמי עד לכדי יציאה מ"איזור הנוחות" שלי או בחרתי להישאר בו, במודע או שלא במודע?
