ניהול בעולם מורכב
הרצאה: ד"ר שי בר יוסף, יום מכון מאי 22 (סיכמה סיגל וסר)
עבודה-עם-סביבות-חיים-מורכבות-מצגת-מלווה-להרצאה-מהו דבר מורכב ?
משהו שאני לא יודע איך להתעסק איתו, לא מתאים לי להתעסק איתו וכו'.
אפשר להתיידד עם מושג המורכבות. הדרך למורכבות הינה הרבה פעמים באמצעות יציאה מאזורי הנוחות שלנו.
מטרה – שינוי נקודת המבט על המורכבות.
נסתכל על מרכז קהילתי באמצעות 3 עדשות להתבוננות:
- עדשה ארגונית
- מי הקהילה? משותף? עניין משותף? מה יוצר את החיבור? קשרים..
- המימד של הרשת – מי מתקשר פה עם מי , למה וכמה? נבחין: מי באמת במרכז העניינים? מה הקליקות? מה ההון החברתי? מי האנשים שמחברים- אנשים חוצי קליקות?
נקודת המבט שלי קובעת מה רואים.
מהי מורכבות?
- הרבה מאוד דברים שיש ביניהם קשר מורכב
- התנגשות בין ערכים. מורכבות במוח. יחסי הגומלין לא רק בין אנשים אלא בתוך התודעה.
- פרשנויות שונות על אותה סיטואציה.
- הרבה גורמים המשפיעים אל אותו דבר ואין לנו יכולת לצפות מה יקרה.
מצב מורכב הוא כזה שקיימות בו השפעות גומלין רבות, תכופות, ובלתי צפויות בין מספר רב של גורמים. מצב בו קשה להבין את הסיבה, המסובב, התוצאה- מה מוביל למה. אין קשרים ליניאריים בין תופעות.
מאפיינים של מצב מורכב:
- ייחודיות
- סימולטניות- רוצים בו זמנית כמה דברים. ביחד. חשיבה רב ערוצית.
- דפוסים – אין חוקים. אם מתבוננים טוב, ניתן לזהות דפוסים.
- סיכונים
- התהוות- ברבור שחור. יש הבשלה שמתגלה בזמן כמו אקראי. לעיתים לא ניתן לחבר אותם לעשייה שקדמה
VUCA WORLD
המציאו את המושג אמריקאים בשנות השמונים. חזר אלינו בשנות האלפיים. הגיע מהעולם הצבאי כשהבינו המלחמות לא נראות כמו שבעבר. האוייב לא נראה כמו שרגילים. הנצחון לא נראה כמו שפעם. אם כבשת שטח, לא ברור שנצחת. כל הכללים נראים אחרת.
V – תנודתיות. Volantility . מגמה. לכאורה מתרחש משהו לכיוון מסויים אבל כל הזמן יש תפניות חדות שקשה לצפות אותן.
U – uncertainty. אי וודאות. תמיד נמצאים בחסר של מה שהיינו רוצים לדעת על מנת לקבל החלטה. כשעומדים בצומת- נותן הזדמנות ללכת לכל מיני אופציות.
C – מורכבות – הכל קשור בהכל. אין פרופורציה קבועה בין הקף השקעה לתוצאה. נגיעה קטנה בנקודה בארגון יוצרת לפעמים אפקט רחב. ההזדמנות: לשאול- מהו הדבר שאגע בו שישנה הכל? (הערת העורכת: אמצעי מתודולוגיים כמו "מנגנונים קטלטיים" או שיטות המיקוד במודל DRAGON" DREAMING" )
A – עמימות. מצד אחד אם אפשר לגעת ב"חוט" אחד ולבלגן את כל ה"חבילה". מצד שני – אם אפשר לגעת נקודה אחת שתסדר את הבלאגן.
כדי להתמודד עם מורכבות, צריך להכניס את המורכבות לחדר.
גם אם מוצאים את הפתרון, לא יודעים אם ישפיע. אם מנכיחים את המורכבות בדרך הנכונה ומאפשרים אינטראקציות בין האנשים, יוצא משהו. לא יוצא ליניארי, יוצא. כי החכמה של האנשים בחדר והאינטראקציות ביניהם מולידים משהו שאף אחד לא יכול לייצר לבד.
למה זה קורה? מה מאיץ את הvuca world
- אובדן הסמכות– קשה לחזות, כי כל אחד מקבל החלטות על עצמו. גם עקביות, הכל משתנה.
- השונות מבקשת הכרה – אצלנו זה משהו אחר…אני רוצה את זה קצת אחרת. מותה של הסטנדרטיזציה. איך נהיה רלוונטיים.
- קצב השינוי מאוד גבוה. הנסיון הוא יועץ רע. הנסיון לא הופך למשאב הכי חשוב. לעיתים נותן אשליה שמשהו יעבוד.
- השפעות גומלין רחוקות – הרבה פעמים עושים מיפוי בתחילת תהליך. השפעות הגומלין מרוחקות ומקשות על היות המיפוי כלי משמעותי לתהליך. קשה מאוד למפות. כשאין מפה, איך ניתן לקבל החלטות?
- המאבק על תשומת הלב: "אינפומדיה" – איך נשמיע קול? איך נשפיע?
כשנתקלים במציאות מורכבת מופעל האגו. לעיתים זה המקור למורכבות ולעיתים גם לפתרון.
לא סתם נושא הניהול הרגשי עלה לסדר היום.
מה עושים?
זהירות ממלכודות – חלקנו לא מתוכנתים לעבוד במציאות מורכבת. לכן יש לנו תבניות בראש שמסדרות את המציאות אף על פי שאינה מסודרת. מלכודת הליניאריות, מלכודת התאוריה המוצלחת (הכשל: התיאוריה היא רק התבוננות מפוזיציה אחת, מתפקיד אחד), מלכודת היער והעצים, מלכודת המדף, מלכודת הכ' (כבוד, כסף…). מלכודת הפוזציה.
טיפ: לשים את השאלה "ואם לא"?
טיפ: שימוש מהר בחכמת ההמון- לעצור פגישה לעשר דקות – כל אחד מרים טלפון לעוד 3 אנשים. או- תשאלו בקבוצות ווטסאפ. לפעמים השתתפותיות היא מאוד קלה לתפעול.
שימוש במודלים לוגיים לקידום חוסן קהילתי – מתאים לנו?
מלכודת הליניאריות – כי יקרו המון דברים לדרך…
לא מספיק להשתמש במודל הלוגי. להשתמש בזהירות. חלק מהתהליך -לשפר את התיאוריה שלי על השינוי.
אפשר לבנות מודל לוגי למצבים מורכבים. כי כשיצאתי לדרך הרבה דברים לא ידעתי. המציאות היא המורה הכי טוב. תאוריה – יועץ שצריך להתייחס אליו בחשדנות.
הסדר של המודל הלוגי יוצר שפה , הבנה. אבל אם נהיה שבויים וכבולים אליו – המודל יהיה לחרב פיפיות במצבים מורכבים.
טיפולוגיה של ארבע גישות לפיתוח קהילתי
הגישה הפונקציונלית אומרת – כל מה שחסר בקהילה זה מועדון נוער. נעשה מועדון , יהיה טוב. מחפשים מה חסר. אם נשלים את החוליה החסרה , כל שאר המערכת תעבוד טוב. אשליה. מלכודת.
תיאוריות ביקורתיות – תיאוריות שמחלקות את העולם למחלישים ומוחלשים. אם שבויים בתאוריה הזאת העולם הופך לבינארי ולכן לא מסתכלים על המציאות בעיניים אמיתיות. גישה חשובה לעיתים אבל לפעמים "מכניסה" לתבניות חשיבה שגורמות לנו לפספס דברים.
הגישה האוטופיסטית – "אם רק נהיה יותר חברים אחד של השני, הכל יהיה בסדר". הון חברתי כמו כל הון יכול להיות מנוצל לדברים רעים. (דוגמא – קיבוץ ). מיפוי רשתי מזהה חבורות כאלו.
המומלצת: הגישה ההברידית – גם כגישה לעבודה קהילתית.
הגישה ההיברידית
ניהול "סיסטם" ו "אקוסיסטם" בו זמנית.
סיסטם– ניסיון לפיצוח מורכבות באמצעות סדר, מומחיות, ידע.
אקו סיסטם – דוגמא
פיתוח חיסון קורונה – 200 חברות שעשו ניסויים קליניים. עשרות אלפי מדענים בעולם עבדו ביחד. מי ניהל את המהלך? אף אחד. איך הצליח? כי המטרה היתה ברורה. הסטינג של האירוע יצר יכולת התארגנות עצמית של המון אנשים. הורידו אגו. לקו הגמר הגיעו 6 חברות.
שינוי מדרגה 1 – מביא שינוי במסגרת כללים קיימים.
שינוי מדרגה 2 – מביא כללים חדשים, אבל אני יודע מה מביא
שינוי מדרגה 3 – אין לי מושג לאן הולכים ומה הכללים.
בתוך תהליך מורכב יש מרכיבים פשוטים. גם וגם.
גם בבניית גשר יש הרבה יצירתיות וגם בבניית חיסון יש דברים פשוטים.
System מערכת – יחסי גומלין ידועים. אם כל אחד יעשה את שלו, הכל יהיה בסדר. כשבונים ארגונים מנסים לעשות סדר בעולם כאוטי (איך מגייסים עובדים, משלמים כסף, משיגים עבודה…). אני סידרתי את זה, זה מלאכותי. יש חוקים, התחלה אמצע סוף. ניסיון לשלוט בבלתי נשלט.
אקו – סיסטם – המערכת של בית. תורת הבית= בית גידול. מה קורה שם לצמחים, לחיות.. ניסיון של הביולוגים לקחת את תורת המערכות . מניחים שיש שיטה שעובדת (יש דפוסים), ויציבות. אזור של אינטראקציות שאין לי שליטה עליהם. קורים לי בארגון, בקהילה. הם משפיעים לא פחות חזק מהדברים של הסדר. החלק הסמוי של הקרחון. כשמורידים את המשקפים של הארגון, לא מזהים גבולות. הספקים , הלקוחות ..ועוד משפיעים על הארגון.
לשחק על המתח שבין הסדר לבלאגן. אם אעבוד רק עם אחד, לא נקבל תוצאות.
במציאות מורכבת אנחנו פחות בשליטה. לא להיבהל מזה. Connect & collaborate פתאום עבודת הניהול העיקרית היא לחבר, לייצר תקשורת.
חרדת האקוסיסטם גורמת למידת יתר של שליטה והמלכת משפטנים ואנשי כספים למלכים- מרוב בהלה מאי ודאות
ניתוח רמות מורכבות
2 שאלות להבחנה –
מה יש לי?מה המיומנות שלנו כארגון. האם יש לנו את כל הידע, מיומנוות לבצע.
כמה שליטה יש לי על התהליך?
ככל שרמת המורכבות גבוהה יותר כך פחות אפשרי לנהל ויותר צריך להתנהל. ולכן התקשורת חשובה.
דוגמא – חברת GORE – קונצרן ענק עם מחזור של 5 מיליארד דולר. קיימים 70 שנה ללא הפסד. אין שם מנהלים. השתתפותי לחלוטין. כשמגיעים לשאלת האתיקה, אומרת טלי קלי –ה"לא מנכלית" של הארגון, בונים ערכים דרך אמון. חומר הגלם שלנו זה אמון. זה חומר הגלם במערכת מורכבת. אם אני כמנהל תלוי בהרבה אנשים שלא עובדים אצלי, מה שמאפשר למערכת לעבוד הוא האמון. אם האמון הוא החומר גלם המרכזי בעולם מורכבות – כל קול ישמע, זוהי השתתפותיות.מי שרוצה לעשות עבודה אפקטיבית בסביבה מורכבת, צריך לבוא עם סט אתי מסוים.
רוב המציאות הארגונית – נמצאת באמצע. בשילוב בין הסיסטם לאקוסיסטם. פחות יכולת ויותר תלות – האקוסיסטם בפרונט וסיסטם ברקע.
מסובך – אין לי כל היכולת אבל אפשר להביא מומחה…
כשחוצים לאזור המורכב – אני בניסוי ותהיה, בתנועה מתמדת, בניהול סיכונים. כי יודע שמשהו הולך להשתבש לי ולא יודע מאיפה.
העצה הראשונה – לדעת לעבוד עם 4 הרמות האלה. מאפשר לזהות את סוג האירועים כשהם מתרחשים.
הרבה פעמים משקיעים הרבה זמן ל "מה השאלה"? בסביבה מורכבת השאלות לא ברורות.
עוגנים לניווט במורכבות
ארבעה עוגנים שהחזקה בהם יוצרת את האיזון המתאים בין סיסטם לאקו- סיסטם:
מה? משימתיות (מטרות ויעדים)
מי? מחוברות (אנשים, יחסים, קשרים ותקשורת)
למה? תודעה (משמעות ותכלית) – תודעה מנהלת את האירוע.
איך? שיטתיות (מנגנונים, נהלים, תפקידים, תהליכים).
להנעת תהליך שינוי במציאות מורכבת – שני עוגנים חשובים
הכלה (יחסים, רגש…), ההכלה מרגיעה
הובלה (למה כל הסיפור וגם דרך התכלס)
להרחבה בנושא "ניווט במורכבות":
