מחויבות בתי הספר הדמוקרטיים לתכנית הלימודים של משרד החינוך

שילוב תכני ליבה של משרד החינוך בתוך מערכת החינוך הדמוקרטית

בתי הספר הדמוקרטיים אשר מעוניינים בהכרה רשמית ממשרד החינוך, מחויבים ל-75 אחוז לימודי ליבה, כפי שנקבעים על ידי משרד החינוך. לתלמידים אפשרויות בחירה בכל שעת לימודים, עם דגש על 3-2  אופציות לכל יחידת זמן.

בתי הספר הדמוקרטיים עפ"י דיואי

עפ"י תפיסתו הדמוקרטית של דיואי, התלמידים לא נהנו מחופש או השפעה בדומה למורים בכל הנוגע לתכנית הלימודים או למבנה החינוך בבית הספר; אולם זכו לעידוד רב להיות מעורבים בחשיבה קולקטיבית ובקבלת החלטות.גוטמן, איימי, החינוך הדמוקרטי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ת"א: 2002, עמ' 109  דיואי היה ידוע כמי שמבקר את מערכת החינוכית שמנותקת מעולמו של הילד, לטענתו חייב להיות קשר ישיר בין הילד לתכנית הלימודים ולכן הקפיד על מעקב שוטף ועידוד שיתופי פעולה בין התלמידים למורים. הדמוקרטיה באה לידי ביטוי בעיקר באופן ניהול בתי הספר ובשיטות ההוראה ולא בתוכן הנלמד בשיעורים.
בתי הספר הדמוקרטיים אומנם ידועים כמי שמעניקים לתלמידים אחריות מלאה על מסלול לימודיהם ופועלם הבית ספרי ומאפשרים לתלמידים אוטונומיה כמעט מלאה לקבוע מתי ומה ילמדו, אך בפועל מי שמחליט על תוכנית הלימודים, מי שקובע מה ילמד באותו השיעור הוא המורה. אומנם, מהסתכלות על מגוון תכניות לימודים של בתי הספר הדמוקרטיים, ניתן לראות כי המורה קשובה לתלמידיה ומכירה את יכולותיהם אך האחריות על תוכן השיעור עדין מוטלת על כתפיה. מעורבותם של התלמידים בתוכן הנלמד תלויה ומשתנה מבית ספר לבית ספר וממורה למורה. היא תלויה במקצוע ובגיל התלמידים.

מטרות תוכניצ הלימודים

בתוכנית הלימודים של משרד החינוך לשנת תשע"ח-תשע"ט מוצגות ארבע מטרות עיקריותחינוך בתנועה (עיקרי תכנית העבודה של משרד החינוך לשנים תשע"ח-תשע"ט), אוחזר מתוך:
http://meyda.education.gov.il/files/Owl/Hebrew/education-plans.pdf
:

1. מצוינות בלמידה: קידום למידה משמעותית ואיכותית שתוביל להישגים לימודיים, למימוש עצמי ולמצוינות.
2. הזדמנות שווה: קידום שוויון הזדמנויות ומיצוי הפוטנציאל לכלל האוכלוסיות בישראל.
3. חברה ערכית: חינוך לערכים יהודיים, ציוניים ודמוקרטיים ולערכי מורשת ייחודיים ברוח מגילת העצמאות.
4. איכות ההון האנושי: פיתוח ההון האנושי וקידום תרבות ארגונית אפקטיבית.

בהתבוננות על תכנית לימודים של ביה"ס הדמוקרטי "קהילה" בתל אביבידיעון בי"ס הדמוקרטי "קהילה", אוחזר מתוך:
http://kehila.org.il/wp-content/uploads/2017/08/kehila-yedion-2017-2018.pdf
ניתן לראות שקיים ניסיון ליצור סנכרון בין בית הספר למשרד החינוך. ביה"ס לא מתנהל כיחידה אוטונומית אלא מנסה לבסס את יחסיו עם משרד החינוך ופועל כבי"ס מוכר ורשמי. הוא מחולק לפי חטיבות המחולקות לכיתות: א-ג, ד-ה, ו-ח, ט-י"ב. בפתיחת החוברת, מוצג רציונל בית הספר ללמידה משמעותית. ברציונל אנו עדים להתייחסות והלימה בין בית הספר למשרד החינוך. לדוג':  " מדי שנה קובע משרד החינוך מטרות ויעדים פדגוגים. מעניין לשים לב למטרות ויעדים אלו אותם אנו מיישמים הלכה למעשה בפעילויות השונות שלנו בבית הספר. לדוגמה: קידום תהליכי הוראה, למידה והערכה. הלמידה המשמעותית בקהילה, מתמקדת בשלושה צירים מרכזיים: למידה אקדמית, אישית וחברתית. שלושת הצירים הללו, מלווים את הילדים בכל העשייה החינוכית שלהם בבית הספר הלומדים בבית הספר מונעים על ידי הזכות לעצמאות ולשוויון זכויות ויכולים להעצים ולממש את עצמם (ולמצות עצמם) בדרכים מגוונות ובקשת רחבה של תחומי דעת. הלמידה מתקיימת בכל מקום ובכל זמן בתנאי שהיא רלוונטית לילד/ה ובתנאי שיש מבוגר/ת שת/יתווך את הלמידה ויכוון אותה למשמעותית. תהליכי הערכה, מתקיימים אצלנו, תדיר, בשעות חונכות ותהליכי משוב אישיים…."   כלומר אנו עדים כאן לקשר הישיר עם משרד החינוך והשפעותיו וכתוצאה מכך, אנו רואים גם השפעות בתכניות הלימודים.  המטרות שהציב משרד החינוך מציגות היבט כללי המהווה בסיס לתוכניות הלימודים במקצועות השונים. כחלק מתהליך ההכרה, בתי הספר הדמוקרטיים מחויבים גם הם למטרות אלו ומסוגלים לייצר הלימה בינם לבין ערכי החינוך הדמוקרטיים.

שילוב תכני משרד החינוך בעולם החינוך הדמוקרטי

מתוך שיחות עם מנהלי ביה"ס דמוקרטיים והתבוננות על התנהלותם השוטפת, בין היתר ביה"ס הדמוקרטי בגבעת אולגה, ביה"ס הדמוקרטי "מרחב" ברעננה, ביה"ס הדמוקרטי "קהילה" בת"א וביה"ס הדמוקרטי בקריית אונו, יכולנו להבחין במגמה זהה אצל מרבית מן המורים. המטרות בתכנית הלימודים זהות לאלו של משרד החינוך אך התוכן עשוי להיות שונה ומותאם יותר לעולמה של המורה. המורים נוטים לבחור נושאים המעניינים אותם ויוצרים סנכרון והתאמה בינם לבין התלמידים, בעיקר בדגש על שיטות הלימוד ולא על התוכן עצמו.  כלומר, מורה לספרות תבחר ללמד טקסט שמעניין אותה, אך עצם הפיכת השיעור ל"שעת סיפור", שבו יושבים במעגל על השטיח והמורה מקריאה סיפור, משנה את תפיסת הילדים לשיעור, גורמת להם להרגיש פתיחות ונחות מבלי להתייחס לתוכן שבו עוסקים. בידיה של המורה האפשרות לבחור איזו יצירות ללמד, התלמידים יחשפו למגוון יצירות בדיוק כפי שמציב משרד החינוך, אך היצירות הן לא בהכרח היצירות שמכתיב משרד החינוך.
עם זאת, היות ובתי הספר הדמוקרטיים מציעים לעיתים שיעורים לפי רמות ולא לפי כיתות קשה יותר לסנכרן בין הסילבוס של המורה לתוכנית הלימודים של משרד החינוך המותאמת לפי כיתות.  המורים העידו כי הם פתוחים להצעות התלמידים, אך במידה ותלמיד יבקש ללמוד נושא מסוים, המורה תיתן לו את האפשרות לחקור ולהעביר שיעור לכיתה ולא תחזיק אצלה את הידע, מתוך האמונה כי המורה הוא המנחה והמדריך אך לא מקור הידע.

רמות למידה וכיתות קטנות

כאשר ממשיכים לעקוב אחר תכניות הלימודים בביה"ס הדמוקרטי "קהילה", לאורך כל הגילאים אנו עדים ל"שפה משותפת" עם תכנית הלימודים של משרד החינוך.  בגילאי היסודי (א-ג), קיים דגש על הקניית מיומנויות השפה ורכישת מיומנויות חשבון כאשר ההבדל המשמעותי בין ביה"ס הדמוקרטיים לביה"ס הממלכתיים הוא ההתייחסות לקצב האישי של כל תלמיד. גם בשפה וגם בחשבון קיימים מרכזים רב-גילאים בהם מתאפשרת למידה קבוצתית ואישית. בחטיבה צעירה (ד-ה) ניתן לראות כי תחומים אלה מחולקים עפ"י רמות מעמיקים את הידע, והחומרים מסונכרנים עם תכנית הלימודים של משרד החינוך (לדוג': בחשבון לומדים שברים ברמות שונות, וגם לפי תכנית הלימודים לכיתות ד-ו הנושא העיקרי הוא שברים). אותו הדבר ניתן למצוא גם בתוכניות הלימודים של חטיבת הביניים (ו-ח).
ניתן לראות כי בכל שיעור יש צורך ב"דרישות מקדימות" כך שהילד עובר בין השיעורים ומתקדם ברמות, כביכול, כמו שקורה בבתי הספר הממלכתיים אך במסגרת שונה עם "כותרות" אחרות, במקום הקבצות, השיעור נקרא "חשבון 6", הספרה 6 מציינת את הרמה (מתחילים במס' 1 ועולים הלאה). כבר בחטיבות הביניים ניתן למצוא שיעורים המהווים הכנה לקראת הבגרויות במגוון מקצועות. בכל תכניות הלימוד לקראת הבגרויות מתמקדים בתכני הלימוד הרלוונטיים לבחינה כששוב ההבדל היחידי שניתן למצוא הוא בדרכי הלימוד. האפשרות של בתי הספר הדמוקרטיים ללמד בכיתות קטנות שאינן מבוססות על גיל התלמידים אלא על רמתם, פותחת צוהר למורה להשתמש במגוון של שיטות הוראה ונושאים שונים, היות והמורה פחות מתעסק בצמצום הפערים בין התלמידים.

מגוון אפשרויות הבחירה

בבתי הספר הדמוקרטיים ניתן למצוא מגוון שיעורים בנושאי אומנות, ספורט ותנועה, חברה וסביבה, מוזיקה ותיאטרון, היגיון וחשיבה, מדעים – ככל הנראה, שפע כזה של שיעורים לא נמצא בהרבה בתי ספר. גם בתכני הליבה, הנושאים "מפורקים" והשיעור אינו מוצג כשיעור עברית אלא מחולק לפי המיומנויות: קריאה, כתיבה וכו'.  האפשרות של התלמידים לבחור לאילו שיעור להיכנס ובניית מערכת השעות נמצאת באחריותם מאפשרת לו לפרוח, לחקור ולגלות את תחומי העניין שלו. היא רותמת אותו ללמידה ובכך הופכת כל שיעור לאטרקטיבי עבורו. התלמידים בוחרים להיכנס לשיעור, וכך הם נוכחים יותר, על אף שהמורה הוא שבחר את תוכן הלימודים.

מסקנות

הסילבוס הדמוקרטי מתכתב עם הסילבוס שמציע משרד החינוך אך מתנהל באופן חופשי יותר ונתון לשינויים בהתאם לרצון המורה והתלמידים. המורה היא שמחליטה כיצד יראו השיעורים, היא בוחרת את התוכן שיילמד והסילבוס לרוב יהיה תואם את עולמה הפרטי. כל זאת, תוך הקשבה לצרכי התלמידים, שימוש במגוון שיטות לימוד (המתאפשר בזכות הכיתות הקטנות וחלוקה לרמות), פתיחות לשינויים וגמישות מחשבתית. ניכר כי בתי הספר הדמוקרטיים אינם מעוניינים "בבטלה" כפי שנהוג לחשוב, אלא מעוניינים להצמיח א.נשים חושבים, ערכיים, מעורבים שיודעים ורוצים ללמוד, לצמוח ולהשתפר.

לקריאה נוספת

אבידן, גדי, גיש, עמית, למפרט, חן, הקול השותק: מבט אחר על ילדים בבתי-הספר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, רעננה: 2005, עמ' 17-23
גוטמן, איימי, החינוך הדמוקרטי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ת"א: 2002, עמ' 104-124
ד"ר נבו, יעל, "הילד ותכנון הלימודים – הקשבה לקולות של תלמידים בבתי הספר" מתוך הלכה ומעשה בתכנון לימודים, גיליון 21, ישראל: 2010