מתוך תפיסה זו של החינוך האישי נגזרות מספר מהויות המגדירות את דרכי הפעולה במערכות המנסות ליישם את החינוך האישי:
בבסיס העבודה החינוכית בחינוך האישי מתקיים המפגש האישי שבין המחנך לאדם הלומד. מפגש זה יכול להצליח רק כאשר היחסים בין המחנך לאדם הלומד הם יחסים דיאלוגיים הדדיים
דיאלוג
בבסיס העבודה החינוכית בחינוך האישי מתקיים המפגש האישי שבין המחנך לאדם הלומד. מפגש זה יכול להצליח רק כאשר היחסים בין המחנך לאדם הלומד הם יחסים דיאלוגיים הדדיים.
האדם הלומד
ההנחה בחינוך האישי ביחס לתהליכי למידה היא שהאדם, מעצם היותו, הוא יצור לומד ושעיקר הלמידה המשמעותית שהוא עושה היא למידה אקטיבית (גם אם לעתים לא מודעת). מתוך הנחה זו נובעת התפיסה שכדי לייצר למידה אצל התלמיד (והמורה), מערכת הפועלת מתוך תפיסה של חינוך אישי, היא מערכת שמתמקדת בקידום והעצמה של מוטיבציות פנימיות ללמידה.
האדם השלם
החינוך האישי מבוסס על תפיסה הרואה באדם ישות מוכללת. תפיסה זו מניחה שלא ניתן להפריד חלקים מסוימים של האדם מחלקיו האחרים ובהתאמה, שלא ניתן להפריד את חוויותיו של האדם בסיטואציה אחת משאר החוויות שלו בחיים. מבחינת התלמיד המשמעות היא שלא ניתן באמת לקיים הפרדה בין הקורה איתו בבית ספר מהקורה איתו בשאר שעות היום. וכיוון שהתפיסה היא הומאניסטית הוליסטית המשימה הבית ספרית היא לעזור לתלמיד (ולמורה) לראות את כוליותו ובעיקר את אזורי התפקוד שלו.
מכאן צומח השיח הייחודי לחינוך האישי:
- שיח חוזקות ואזורי צמיחה – בתוך השיח של החינוך האישי מושם דגש על למידה מעמיקה של האדם כשלם. בתוך למידה זו ולצורך הנעת תהליכי הלמידה, מושם דגש על זיהוי החוזקות של האדם, כמו גם על המרחבים המשמשים אזורי צמיחה עבורו.
- מרחבי בחירה חופשית – כיוון שלכל אדם חוזקות שונות ואזורי צמיחה שונים, גם הלמידה מאדם לאדם שונה: הן בתכניה והן במהלכה (אסטרטגיות למידה למשל). נגזר מכך שבתוך תהליך הדיאלוג של החינוך האישי, לכל אדם לומד, נתפרת תכנית למידה ייחודית התואמת את החוזקות שלו, את אסטרטגיות הלמידה שלו, את תחומי העניין שלו, את שאיפותיו ומטרותיו וכו'. תפירה זו נעשית במסגרת הדיאלוג שבין המורה לאדם הלומד תוך כדי יצירת מרחבי בחירה רחבים ככל הניתן, בהם האדם הלומד יכול לבחור את מטרות הלמידה, תכני הלמידה, צורות הלמידה וכו'.
- אחריות אישית – עם כל מרחב בחירה שנפתח עבור האדם הלומד באה האחריות האישית של האדם הלומד על אותו מרחב ועל הבחירות שהוא עושה בו. חלק בלתי נפרד מהרעיון החינוכי של החינוך האישי הוא שלאדם הלומד יש אחריות מלאה על הלמידה שלו. זה נגזר בין השאר מתוך התפיסה של האדם כלומד אקטיבי ולא פסיבי וככזה, כמי שבוחר ולוקח אחריות על בחירותיו.
- שותפות – התפיסה הרואה באדם כישות שלמה רואה אותו גם כחי בקונטקסט רחב וכשותף פעיל בתוך קונטקסט חברתי ותרבותי מגוון. האדם השלם הוא גם: בן משפחה, חבר בקהילה, בן תרבות, אזרח מדינה, חלק מקהילת למידה וכו'. מתוך ראייה זו חלק מהעבודה בחינוך האישי מבוססת על פיתוח האדם כשותף פעיל בתוך הקונטקסט החברתיתרבותי שלו. הדבר מתבטא הן בשיח חינוכי המעודד לאקטיביות חברתית והן בעבודה, הנעשית במסגרת קהילת למידה, על הכישורים הבין-אישיים ועל דרכי ההשתתפות בתוך הקהילה.
- ערבות הדדית – מתוך התפיסה המכבדת כל אדם באשר הוא, על הייחודיות שלו, ומתוך הגישה של השתתפות בתוך קהילות, המהוות את הקונטקסט בו האדם חי, מושם דגש על הערבות ההדדית של חברי קהילת הלמידה זה לזה. השאיפה היא שכל אדם יזכה לתמיכה וליווי של חברי קהילת הלמידה בתהליך האישי שהוא עובר, בה בעת שהוא עצמו תומך ומלווה כל אחד מחברי קהילת הלמידה האחרים בתהליכים האישיים שלהם. מהות זה מחייבת כל אדם לקחת בחשבון את הקהילה בה הוא פועל, כחלק מהשיקולים שלו לגבי הדרך בה יפעל לקידום המטרות האישיות שלו.
- פלורליזם – באופן טבעי המתח המתקיים בין צרכי הפרט הייחודי לבין קיומה של קהילה, הכוללת פרטים שונים ומגוונים, מחייב קיומו של פלורליזם אמיתי בבסיס כל פעילות חינוכית של מודל החינוך האישי.
