לצד המונח "ריבוי תרבויות", המציין את העובדות הדמוגרפיות של מצב כזה, צמח המונח רב-תרבותיות (Multiculturism), המדגיש את חשיבות הקבלה של הזהויות התרבותיות השונות. חברה רב-תרבותית תשאל את עצמה מה האופן שבו היא פועלת לאור ריבוי התרבויות שבתוכה. גישה זו מדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, יחד עם ההנחה שהאדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם.
מגוון (Diversity) הוא מקבץ של תכונות וגישות אפשריות עם שונות בין אחת לשנייה, באופן שמנסה למקסם את היתרונות.
לאור שתי התפיסות הללו פועל המכון הדמוקרטי: הן בהכשרת אנשי חינוך לעבוד בחברה רב תרבותית ישראלית, והן באמצעות תרבות ארגונית המעודדת מגוון ושואפת להרחיב את הקבוצות החברתיות עמן הוא עובד במדינת ישראל.
מהי רב-תרבותיות?
רב-תרבותיות היא גישה אשר מדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במסגרת של מדינות קולטות הגירה. התפיסה הרב-תרבותית מניחה כי האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם.
בתקופה המודרנית מתאפיינות חברות רבות ברב תרבותיות: חברות המורכבות מקבוצות אוכלוסייה שנבדלות זו מזו מבחינת המוצא האתני, הרקע התרבותי, הדת וכדומה. זאת בניגוד לתקופות קודמות, טרם גלי ההגירה הגדולים של העת החדשה, בהן התאפיינו התרבויות המקומיות בהומוגניות יחסית.
המצב החדש שנוצר דרש התייחסות ועל רקע זה צמח המושג Multiculturalism. לרוב מושג זה מתורגם כ "רב-תרבותיות" אך ניתן לתרגמו גם כ"ריבוי תרבויות". התרגומים השונים מכוונים למשמעות שונה.
ריבוי של תרבויות משמעותו ציון עובדות דמוגרפיות לקיום חברה הטרוגנית שיש בה אוסף גדול ומגוון של תרבויות השונות ונבדלות זו מזו. הדגש הוא על ההיבט הכמותי: ברוב מדינות העולם מתקיימות שונוּיות תרבותיות. בזמן זה ב- 184 המדינות העצמאיות יש יותר מ-600 קבוצות לשוניות ומעל ל- 5,000 קבוצות אתניות.
לעומת זאת הביטוי "רב-תרבותיות" מתייחס לשני היבטים:
- הראשון: ההיבט המבני של חלוקת הכוח בין קבוצות תרבות שונות.
- השני: היבט אידיאולוגי – האופן בו החברה מתייחסת לקיומן של תרבויות שונות בתוכה.
חברות הרואות עצמן רב תרבותיות יכריזו בדרך כלל על השקפת עולם שמעמידה בראש מעייניה את הערך של יחס שוויוני לתרבויות שונות והתרסה כנגד מצב של תרבות מועדפת ותרבות נחותה. כלומר: רעיון הרב-תרבותיות הינו מודל פוליטי של תפישת עולם כוללת ואידיאליזציה של מצב חברתי בו זכותו של היחיד ושל הקבוצה לבטא דעות שונות ולשמור על זהות נבדלת וייחודית ובבסיסו ניצבות מילות המפתח: הטרוגניות, פלורליזם, שונות, הבדל, סובלנות, אחרות וכוללניות (מתוך האתר של הרפז משה, עזר 2004, שביד 2000).
תפקידה של המדינה, בחברה הרואה עצמה ליברלית, לאפשר את קיומן של מגוון התרבויות במדינה, ועליה להתערב באופן אקטיבי בהבטחת התנאים הדרושים לשם המשך קיומו של מגוון התרבויות הקיימות בחברה, ולוודא שתרבויות מיעוט שונות לא תכחדנה בשל אי-יכולת להתמודד עם התרבויות השולטות.
המושג רב-תרבותיות ניתן לשימוש בכל מצב של הבדלה בין קבוצות השתייכות: מיעוטים, שונות על רקע מיני, וכן הלאה. הוא מתאר שונות חברתית ומאפיינים חדשים של החברה המודרנית המולידה תהליכים חברתיים דיפרנציאליים .
החל משנות ה- 70 עלה המושג רב-תרבותיות על סדר היום בשיח האינטלקטואלי. בפועל המונח שאוב מדיסציפילנות שונות: פסיכולוגיה, אנתרופולוגה, בלשנות, סוציולוגיה, פילוסופיה , חינוך. בכל דיסיפלינה הגדרות ייחודיות למונח.
תופעת הכפר הגלובלי מאפשרת לסוכן האנושי מפגשים בין-תרבותיים מגוונים ובתדירויות גבוהות, כמו גם החיים בתקופה הפוסט-מודרנית שמאופיינים בחיכוך יום-יומי בין תרבויות, הביאו לצמיחת התזה של רב-תרבותיות. המונח הטביע את חותמו על קשת נרחבת של תחומים: חברה, חינוך ופוליטיקה. (Bhabha, 1996, האתר של הרפז משה, עזר 2004)
מהו מגוון?
מגוון – Diversity (או רב גוניות) כמושג רווח, הוא חדש יחסית ועלה לסדר היום עם צמיחת התנועות למען שימור הסביבה.
מגוון הוא מקבץ של תכונות וגישות אפשריות עם שונות בין אחת לשנייה. ככל שהמגוון גדל, כך גדלה מורכבות המערכת. לכן, המגוון הוא אחד המשתנים המשפיעים על רמת הוודאות והמורכבות של מערכת מורכבת. המגוון מתאר את כמות האפשרויות הקיימת במערכת נתונה. ככל שמספר המשתתפים במערכת גדל כך גדל מספר האפשרויות.
במערכות מורכבות רבות משולבים סדר ואחידות יחד עם מגוון וכך מגיעים לתוצאות שונות זו מזו ויצירתיות.
דוגמה לכך הן אבני לגו. מצד אחד לרוב אבני הלגו אותם מנגנוני שילוב והתאמה שמtפשר לחבר אותן זו לזו. ומצד שני יש מגוון של צבעים גדלים וצורות של אבני הלגו וזה מאפשר לבנות מהן מגוון גדול מאד של מבנים ומכונות. או יצירת אין סוף ווריאציות מוסיקליות משבעה תווים בלבד. (אקו ויקי)/
גיוון תרבותי: מגוון ורב תרבותיות
גיוון תרבותי (cultural diversity) מבחין בין מגוון לבין מימוש הפוטנציאל של המגוון. חברה רב-תרבותית היא חברה מגוונות בכל היבטי החיים: באמונות, במאכלים העממיים, באומנות, בסגנונות אופנה ובדעות פוליטיות. הגיוון התרבותי מאפשר לאדם חופש בחירה ויצירה. גיוון הדעות וההשקפות, כשהוא נעשה בדיאלוג, מאפשר גם למצוא פתרונות מבין דרכים רבות, ולכן לעמוד טוב יותר בפני אתגרים שונים, בניגוד לחברה שבה יש דעה אחת ודרך אחת. למשל ישראלים, כשייכים לחברה רב תרבותית, ידועים בעולם כיצירתיים ומקוריים מחד, אך בעלי אוריינטציה גבוהה לקולקטיביזם מאידך. הסוציולוג המנוח, ברוך קימרלינג, טען שיש לנו ריבוי תרבויות, אך אין לנו רב-תרבותיות. בפראפרזה על דבריו, יש בישראל מגוון אנושי מדהים, אך אין הבנה של כוחו של המגוון, של ערכו התרבותי והכלכלי.
בצד היתרונות של העולם הרב-תרבותי והמגוון קיימת סכנת הומוגניות באיבוד הזהות המקורית. אם כל הזמן אנחנו מקבלים ונותנים, התרבות המקורית שעליה צמחנו יכולה להשתנות עד כדי כך שהיא תעלם. זאת ועוד, המאבק בין העולם המוסלמי הקיצוני לבין העולם המערבי הוא תנועת נגד לקיום רב תרבותי ומתריס כנגדו, במיוחד כנגד ההגמוניה של התרבות המערבית, ולכן גם נגד ערכים של דמוקרטיה ופתיחות שפוגעים בערכי האיסלאם. במקרה זה האידיאולוגיה הרב-תרבותית גורמת לכך, שבתוך הדיאלוג שמתקיים, תרבויות (שבדרך כלל גם נתפסות כחלשות יותר) יתנגדו באופן קיצוני, כמו בעזרת טרור, לשינויים.
ניהול גיוון בארגונים
בעולם הארגונים מצדדי הגישה טוענים כי מתוך הבדלי תרבות, שפה ואישיות ניתן ליצור מארג עובדים עשיר יותר, יצירתי, חדשני ויעיל שיכול להוביל את הארגון לתועלות עסקיות, תועלות בהגשמת יעוד החברה/הארגון.
היתרון הגדול בגישה זו, הוא קידום נושא הגיוון לא מתוך כפיה, אלא מתוך בחינה של תועלות ארגוניות שניתן להפיק (הרחבת מקורות גיוס, התאמת מוצרים ושירות לתמהיל הלקוחות, מוניטין, תמריצים וכו'). חברות המטמיעות תכנית גיוון מערכתית נוטות להתייחס לממדים הרבים בהם יש לגיוון משמעות בתהליכים עסקיים ובתהליכי משאבי אנוש, ועוסקות בשינוי תודעה, חשיפה והכשרה של מנהלים ועובדים לקבלת השונה והבנת התועלות הכרוכות בכך. הגישה לא נעדרת אתגרים, שכן היא תלויה במידה רבה בהבנה וברצונם של המנהלים. יחד עם זאת, החיבור לתועלות שהארגון יכול להפיק, עשוי לייצר את השינוי התודעתי הנדרש כדי לאפשר לא רק גיוס אלא גם קליטה אפקטיבית של עובדים מגוונים (נוימן, 2013).
ברמה הכי בסיסית, גיוון הוא שונות, ועל כן ניהול גיוון בארגונים (Diversity Management) הוא ניהול השונות הבין אישית בין עובדים בארגון. ישנם ממדים רבים של גיוון, החל מהבטים של שיוכים בסיסיים כגון ג'נדר, גיל, זהות מינית, קיום מגבלה פיזית, חושית או נפשית והשתייכות אתנית, דרך שונות תרבותית, דתית וכלה בשונות על רקע סוציו-אקונומי, ניסיון חיים אישי ותעסוקתי, עמדות ודעות פוליטיות.
המימוש של הפוטנציאל הגלום בשילוב פרטים השונים אחד מהשני, על מנת להפוך את השלם – הארגון, החברה, הצוות – למוצלח יותר, מצריך שיטות ניהול התומכות בהרכבה וניהול של צוותים מגוונים. קיימות שיטות התומכות ביצירת 'סביבת עבודה רב תרבותית', באמצעות הקנייה של 'מיומנויות כשירות תרבותית' למנהלים והעובדים בארגון.(מתוך אתר Grand Staff).
כשירות תרבותית
בשונה ממונחים קרובים כמו רגישות תרבותית או עבודה בין-תרבותית, המונח "כשירות" (competence) מדגיש את היכולות, הידע והמיומנויות הכרוכים בכך. למילה כשירות קשורות מילים מאותו שורש כמו כושר, הכשרה, כישרון והֶכשֶר – המעידות כי מדובר במומחיות שיש ללמוד אותה ולהתאמן בה, לעשותה בכישרון ולקבל על כך אישור כי הגישה שננקטה אכן נכונה לאוכלוסיית היעד. מינוח זה מעיד על ההכרה במורכבות של נושא זה, שאינו דורש רק רגישות, אלא גם התארגנות לשינוי פנימי בקרב האנשים הפועלים בתחום זה. מדובר בהתארגנות שדורשת למידה, נכונות, מודעות, בקיאות, הבנה, זיקה אישית ויצירתיות וכן כלים ומיומנויות.
כיום מבינים כי אדם יכול בו-זמנית להשתייך לכמה תרבויות, אשר לעתים שונות מאוד זו מזו. כמו כן, המציאות ממחישה כי כל תרבות מסתעפת לתת-תרבויות, אשר לעתים, קשה להבחין בייחודיות שלהן מחוץ לקהילה. עם זאת, למרות מקומה המרכזי כל כך של התרבות בעיצוב הווייתו של האדם, התרבות אינה הגורם היחיד המשפיע על זהות האדם, כיוון שחוברים אליה תנאי חייו, משפחתו, חוויותיו ופרשנויותיו ועוד. ההכרה בצמיחתה של חברה רב-תרבותית המסועפת לתת-תרבויות מחייבת התמודדות עם תפיסות עולם שונות לגבי ייחודיות, הכלה והכללה, זכויות וחובות חברתיות, חלוקת משאבים, דמותו של המרחב הציבורי ועוד. מכאן גם נגזרת ההבנה כי לא כל מרחב ציבורי המשופע בריבוי תרבויות מעיד על רב- תרבויות.
רב-תרבותיות מתממשת כאשר לתרבויות השונות יש לגיטימציה להגשים את עצמן ללא גזענות, אפליה והדרה. לשם הגשמת מטרה זו מתבקשת כשירות תרבותית. ( אגמון-שניר ושמר, 2016)
