מאת: שני מרצ'בסקי
ההיררכיה מבקשת תיאום ושליטה. היא מנגנון יעיל שיועד לעולם בו לא היו אמצעי תקשורת נגישים, ובה מרבית האנשים היו אנאלפבתיים, פערים מעמדיים הגדירו את הנגישות של אנשים לידע ולחוכמה, מערך האמונות הדתיות הכתיב במידה רבה את הרגלי החיים ואיתני הטבע לא נחקרו עד תום.
בארגונים האנושיים בהם עוצבה וחושלה ההיררכיה היא היוותה פתרון לא רע לייצור שיתוף פעולה בין מאות ובין אלפי אנשים.
אם נתבונן בהישגים הגדולים של האנושות, הם נשענים על היכולת לשתף פעולה ועל העברתו של ידע. ככל שמנגנוני שיתוף הפעולה וזרימת הידע השתפרו לאורך השנים כך הלכו וגדלו ההישגים וקצב השגתם.
בשנים האחרונות עם הטכנולוגיות האינטראקטיביות (web 2.0) התרחשה קפיצת תהומית ביכולת של האנושות לשתף פעולה ולהעביר ידע בין מיליארדי אנשים. וזאת בעלויות כספיות מגוחכות. כלומר עלות הקולבורציה בין אנשים ירדה בצורה משמעותית.
השתתפותיות מתחילה במנהיגות השתתפותית
המנהיגות ההשתתפותית פועלת בתנאים שנוצרו לאחר המהפכה הטכנולוגית:
- האמון שיצר הקפיטליזם ואפשר למיליארדי אנשים בעולם לסחור כל יום מבלי להכיר באופן אינטימי.
- המדינה המודרנית שבה מערכות חוק ושלטון סבירות המאפשרות תשתיתיות להשכלה, לתזונה, לבריאות, למסחר ולתקשורת.
- היכולת של רוב בני האדם לקרוא ולכתוב, השכלה ונגישות לידע.
- ידע אנושי המכפיל את עצמו כל מספר שנים.
- ההבנה העמוקה של התנועה הסביבתית של 40 השנים האחרונות, שאנחנו חלק ממערכת אקולוגית אחת, עם השפעות הדדיות חזקות ביותר.
מתוך השתנויות אדירות אלו, ההשתתפותיות מציעה לנו סט חדש של הנחות יסוד התואמות בהרבה את העולם אליו התעוררה האנושות במאה ה-21.
ההגדרה המוצלחת ביותר שמצאתי לעולם הזה, היא עולם במורכבות גבוהה.
מורכבות היא משתנה מתורת המערכות, המבקש לתאר מערכת שיש בה ריבוי של גורמים/שחקנים עצמאים, המשפעים ומושפעים האחד מהשני למרות היותם בלתי תלויים. במערכת במורכבות גבוהה אין הקשרים ליניאריים בין סיבות ותוצאות, יש לופים של סיבות ותוצאות שיכולים ל"הישבר" לפעמים ע"י הפעולה הקטנה ביותר.מדובר במערכת תנודתית, עם קצב שינויים גבוה, בה ניתן לראות רצף של תופעות.
תומס פרידמן תיאר את העולם כחם, צפוף ושטוח. משבר אקולוגי, התפוצצות אוכלוסין שנובעת מהתקדמות התזונה והרפואה, והשטחה של כל ההיררכיות הידועות והמקובלות עד כה בשל מהפכת הידע ומהפכות חברתיות.
בעולם כזה פורחת המנהיגות ההשתתפותית. היא נולדה בשבילו.
מה הנחות היסוד של ההשתתפותיות?
הנחות יסוד הן האמונות העמוקות על האופן בו העולם פועל, שעומדות מאחורי הערכים וההתנהגות שלנו. פרדריק ללו בספרו המהפכני Reinventing Organization מציע לנו התבוננות מפתיעה בהנחות היסוד הנגזרות מהמודל ההיררכי, המבוסס על שליטה, בקרה ופיקוח:
- עובדים הם עצלנים. אם לא משגיחים עליהם הם לא חרוצים.
- עובדים עובדים בעיקר עבור כסף.
- עובדים ישימו תמיד את האינטרסים שלהם לפני מה שטוב לארגון.
- הביצועים של עובדים הכי אפקטיביים אם יש להם משימה חזרתית ופשוטה.
- עובדים לא מסוגלים להחליט החלטות בנושאים חשובים שמשפיעים על ביצועיים עסקיים של הארגון.
- עובדים לא רוצים לקחת אחריות על פעולות שלהם המשפיעות על הביצועיים של הארגון.
למה לא לנסות סט אחר של הנחות יסוד?
- עובדים מוצאים הנאה וסיפוק מלגרום לדברים להיעשות. בעיקר כשהם מקבלים את המרחב שהם צריכים לסיים את המשימות שלהם בדרך שלהם.
- עובדים רוצים לבטא את הכישרון שלהם ולתרום תרומה חיובית לארגון ולעולם.
- עובדים הם מבוגרים אחראים שמוכנים לתרום בצורה פרואקטיבית לטובת הטוב הכללי.
- עובדים הם יצירתיים וסקרניים, צריך לאתגר אותם ולתת לכשרון והידע שלהם לבוא לידי ביטוי בפתרונות חדשניים.
- עובדים מסוגלים לקבל החלטות חשובות בכל הנוגע לביצועיים עסקיים של החברה ושל עמיתים אחרים.
- עובדים מבינים היטב את הקשר שבין פעולותיהם לבין התוצאות שלהן ומבינים אחריותיות.
הנחות יסוד מסוג זה עומדות מאחורי הכלכלה השיתופית המתפתחת. מדוע הן אינן מצליחות לחלחל לתוך הקהילות והארגונים שלנו?
אוטו שארמר, המפתח של תיאוריית U טבע את המושג "מאגו לאקו" כמעבר מהעבדות שלנו לאגו לתפיסות הרואות בקיום האישי חלק מהקשר רחב יותר; חיבור עמוק לרשתות, מארגים ושבטים שאנחנו חלק מהם.
תארו לכם מציאות שבא אנחנו מצליחים ליצור מדורות שבט חדשות בכל התארגנות, מדורות שבט בצורת ייעוד שכל המשתתפים מתכנסים סביבו ומקדמים יחד. בהן כל אחד מהאנשים שואל את עצמו כיצד הוא יכול לשרת את הייעוד. מה מתוך כל הכלים, הייחודיות האישית שלו, הצרכים ההתפתחותיים שלו יכול לעמוד בשירות הייעוד המשותף?
ייעוד משותף ומורכבות גבוהה הם שני תנאים להשתתפותיות. יחד תנאים אלו יוצרים מפגש בין הצרכים הפסיכולוגיים של הפרט לצרכים ההסתגלותיים של הקבוצה. הצורך הפסיכולוגי של הפרט לבטא את ייחודיותו, להשפיע ולהתבטא, הופך עבור הקבוצה לפרספקטיבה חיונית באמצעותה תתמודד עם המורכבות הגבוהה.
הפרספקטיבה שהפרט מעניק לקבוצה, עונה בו זמנית על הצורך הפסיכולוגי שלו ועל הצורך של הקבוצה לנווט במציאות במורכבות גבוהה.
תהליך זה של התמרת הקול האינדיבידואלי לידע חיוני עבור הקבוצה והסתת האנרגיה מהשעבוד לאגו לייעוד המשותף נעשה על ידי טכנולוגיות חברתיות.
לפעולה של ביצוע מנהיגות השתתפותית אנו קוראים השתתפותיות.