לקפוץ בחבל טרזן: מסע בין חינוך דמוקרטי לדמוקרטיה.
מבוא לספר מאת רביב רייכרט
צעד ראשון
רביב: הספר שלפניכם הוא במידה רבה דיאלוג. יש שתי סיבות לכך: ראשית, אני סבור כי ראוי שספר העוסק בדמוקרטיה – הוויה שמהותה היא דיאלוגית – ייכתב כדיאלוג; שנית, כתיבת הספר התבססה על שיחות ביני לבין ד"ר רון דביר.
תחילה אציג את עצמי. שמי רביב רייכרט, וזה כשלושה עשורים אני משמש במִגוון תפקידים בחינוך הדמוקרטי. הייתי חונך, מורה ורכז למידה בבית הספר הדמוקרטי בחדרה – בית הספר הראשון מסוגו בארץ – מאז השנה השלישית להיווסדו, ועד היום אני מלמד בו. נוסף על כך הייתי שותף בהקמתו של המכון לחינוך דמוקרטי (ב-2018 שוּנה שמו ל"המכון הדמוקרטי – חברה וחינוך"), מוסד שמטרתו היא לפעול לשינוי החינוך והחברה באמצעות קידום תרבות דמוקרטית. במהלך השנים ערכתי את כתב העת של המכון, סייעתי בהקמה של בתי ספר דמוקרטיים, ליוויתי בתי ספר בתהליכי שינוי והשתתפתי בעיצוב של הכשרות דמוקרטיות למורים בחינוך הדמוקרטי. כיום אני מרצה ומדריך פדגוגי בארבע תוכניות אקדמיות להכשרת מורים שהקים המכון הדמוקרטי יחד עם מכללת סמינר הקיבוצים ומכללת קיי.
בשנים הללו הרביתי לחקור סוגיות של חינוך דמוקרטי ושל פדגוגיה דמוקרטית ופרסמתי לא מעט מאמרים בנושאים שעניינם החינוך הדמוקרטי: פדגוגיה, חשיבות הדיאלוג בחינוך הדמוקרטי, הכשרת מורים בשיטה הדמוקרטית. רבים מהמאמרים עובדו ומצאו את מקומם בין דפיו של ספר זה.
רון, אולי תציג את עצמך לפני שנמשיך.
רון: בנעוריי נהגתי לקרוא ספרי פילוסופיה. אהבתי במיוחד את אלו שעסקו בהומניזם סוציאליסטי, באוטופיזם, באנשים שהעזו ליצור עולמות חדשים וטובים יותר (גם אם רק בתאוריה). אחד מגיבורי הילדות שלי היה התעשיין והאוטופיסט הסקוטי רוברט אוון (Owen). בסוף המאה ה-18 אוון היה ממייסדי ניו לנארק – קהילה תעשייתית מופתית, דמוקרטית במובנים מסוימים. הוא האמין שלכל ילד, אפילו אם משפחתו משתייכת למעמד הפועלים, יש זכות ללמוד. אוון הקים בית ספר עבור ילדי הקהילה, מעשה חלוצי מאין כמוהו באותה התקופה.
באותן השנים, בגיל מאוחר למדי, הצטרפתי לתנועת "הנוער העובד והלומד" וגיליתי את נפלאות הדמוקרטיה התנועתית. הצטרפתי לכל הפורומים של התנועה. הכנס הארצי הראשון שהייתי בו, היה עבורי בבחינת גילוי עולם של פלאות. נחשפתי לראשונה לחינוך ולדמוקרטיה.
בעשורים האחרונים אני עוסק בעיקר בדרכים לקדם בארגונים "חדשנות פתוחה", כזו המתאפיינת בכך שלכל אחד ואחת בארגון יש קול שווה. לגמרי במקרה התחלתי לשתף פעולה עם המכון הדמוקרטי בקידום הרעיונות האלו – תחילה באמצעות המודל של ״מרכז עתיד״, ולאחר מכן באמצעות הרעיון של ״עיר חינוך דמוקרטית״. לאחר הפסקה של שנים שבתי לצעוד בדרך הדמוקרטית שצעדתי בה צעדים ספורים בנערותי. שמחתי כל כך כשהזמנת אותי להיות בן שיח ושותף ביצירת הספר שלך.
רביב, כבר שלושה עשורים אתה נמצא במסע אשר כרוכים בו יחדיו שני תחומים שמרכזיים עבורך ומלהיבים אותך: חינוך ודמוקרטיה. אתה משלב אותם זה בזה, חוקר את הקֶשר ביניהם ומנסה ליצור הוויה טובה יותר באמצעותם. כעת יצאת להרפתקה חדשה, כתיבת ספר. לְמה אתה מזמין את הקוראים?
רביב: אני מזמין את הקוראים למסע שיבחן את הצירוף המוכר "חינוך דמוקרטי" בהקשר חדש, הֶקשר של אזרחות, חברה ותרבות דמוקרטיות. בהתבסס על אמונתי שבכוחו של החינוך לשנות ולבנות, אני מבקש לבחון האת השאלה הבאה: איך החינוך הדמוקרטי יכול לעצב אדם וחברה דמוקרטיים?
במסע הזה יהיו שלושה שבילים: חינוכי, חברתי ואוניברסלי. הפסיעה בשבילים הללו תחבר את החינוך הדמוקרטי עם שתי תפיסות חשובות בשיח הדמוקרטי העכשווי – הדמוקרטיה ההשתתפותית (הפן החברתי) והקיימוּת (הפן האוניברסלי) – ותזמן מפגש עם הסוגיות המרכזיות שהדמוקרטיה עוסקת בהן היום.
רון: שתי שאלות לפני שנצא לדרך – מי הם הקוראים שאתה מייעד להם את הספר? ומהי משמעות ה"קפיצה בחבל טרזן" אשר מוזכרת בכותרת הספר?
רביב: הספר מיועד לכל אדם שהדמוקרטיה כתפיסה, כדרך חיים וכדרך חינוך משמעותית עבורו – למחנכים בחינוך הדמוקרטי; למורים ולמחנכים שרוצים לרענן את שיטות ההוראה-למידה בבית הספר ברוח החינוך הדמוקרטי; להורים; לסטודנטים בתוכניות להכשרת מורים; למקבלי החלטות; ולקהל הרחב המתעניין בנושא. ואשר לשאלתך השנייה, העניין יובהר בהמשך. בשלב הזה אומַר רק שלפי תפיסתי, קיים קשר בין הקפיצה בחבל טרזן לבין התעוזה אשר החינוך הדמוקרטי מזמֵן.
רון: אז בוא נצא לדרך. מהו השביל הראשון?
רביב: אני מאמין שחינוך, במובנו העמוק והרחב, הוא התשתית לחברה. בהתאם לכך אתחיל בשביל החינוכי, וראשית כול אציג ואבהיר את המונח העיקרי בספר: "חינוך דמוקרטי".
רון: גם אני סבור שהצירוף הזה אינו ברור מאליו. מה הקֶשר בין פדגוגיה, תורת החינוך, לבין דמוקרטיה שהיא שיטת ממשל?
