חשיבות ההנעה הפנימית לפיתוח למידה משמעותית בחינוך הדמוקרטי

 

רבים רואים במוטיבציה את אחד הכלים או הגורמים המרכזיים להצלחה. ככזה, נתייחס תחילה למושגי המוטיבציה השונים.
מוטיבציה או הנעה הן מכלול התהליכים, ההתנהגויות והרצונות שאנו מוכנים להשקיע כדי להשיג מטרה מסוימת.
לפי מאמרו של א' עשור "טיפוח מוטיבציה פנימית" אשר נשען על דרוג המוטיבציה של דסי וריאן          (1995, Ryan & desee), ישנם כ – חמישה סוגים של מוטיבציות הנעות על הרצף בין מוטיבציה פנימית למוטיבציה חיצונית.
מוטיבציה חיצונית – השקעה מתוך פחד מעונש או מתוך תקווה לתגמול חומרי או לזכויות יתר.
מוטיבציית ריצוי – השקעה מתוך פחד לדחייה או מתוך תקווה לקבלה.
מוטיבציה פנימית הכרתית – השקעה עקב זיהוי הערך הפנימי של הפעילות: הפעילות היא אמצעי חיוני המאפשר פעילות אחרת המספקת עניין או הנאה, או שהפעילות היא בעלת ערך מוסרי שהרציונל שלו ברור.
מוטיבציה פנימית הכרתית אינטגרטיבית –  הפעילות מאפשרת מימוש או גיבוש ערכים או מטרות אשר, בעקבות תהליך בדיקה ושקילה, קבלו מקום גבוה בהיררכית הערכים והמטרות העומדים במרכז הזהות האישית.
מוטיבציה אישית רגשית – השקעה מתוך הנאה ועניין.
לפי יורם הרפז (תנאים ללמידה משמעותית, הד החינוך אפריל 2014) למידה משמעותית תתאפשר כאשר ישנו מתאם בין התנאים החיצוניים לאילו הפנימיים. על בית הספר לדאוג לתנאים חיצוניים בתכנית לימודים, סביבת בית הספר, מורים מתאימים ועוד, על מנת לאפשר לתנאים הפנימיים של התלמידים לבוא לידי ביטוי. לדידו של הרפז התנאים הפנימיים מחולקים לשני מישורים עיקריים: מעורבות והבנה. המעורבות מתייחסת לרמת האקטיביות של התלמיד בתהליך הלמידה. לפי ניקולס (105–81, 1989 Nicholls) ישנה מעורבות אגו (הנעה חיצונית) הקשורה להשגות אישיות של התלמיד על  הצלחתו או כישלונותיו בלימודים, ומעורבות משימה (הנעה פנימית) בה התלמיד מוציא עצמו מהמשוואה (מצב נטול אגו). במצב המעורבות השני, התלמיד מתאחד עם פרויקט לימודיו ומצליח להתבטא בדרכים חדשות בהן הוא מגלה עצמו מחדש.
מישור ההבנה מתייחס להפנמה של המשימה או התוכן שבו עסק התלמיד. ההפנמה פרושה עיבוד תהליכי המעורבות וייחוסם למושגים מחייו האישיים של התלמיד.
ניתן לראות אפוא, כי מוטיבציה פנימית היא אחד הגורמים המרכזיים והחשובים ביצירת למידה משמעותית. ומכאן נשאלת השאלה כיצד מביאים את התלמידים למצב שבו הם לומדים מתוך מוטיבציה פנימית. גם לשאלה זו תיאוריות רבות ולכן אתמקד רק באחת מהן שפותחה על ידי דסי וראיין (1985) המכונה ההכוונה העצמית,(self of determination theory). תיאוריה זו גורסת שהנעתו הפנימית של האדם קשורה לצרכיו הבסיסיים. דסי וראיין מתייחסים לשלושה צרכים עיקריים אשר בהינתן מענה לצרכים אלו רמת המוטיבציה הפנימית תעלה.
אתייחס לצרכים אלו מתוך המאמר "טיפוח מוטיבציה פנימית ללמידה"  אשר אותו כתבה ענבל שיפר, פסיכולוגית המתמחה בחינוך ובהתנהגויות קוגניטיביות.

  1. הצורך בתחושת יכולת, מסוגלות והשפעה – התלמיד זקוק לתחושות מסוגלות ויעילות. הוא מעוניין להצליח להתמודד מול אתגרים ולראות את ההשפעה מקרינה על עצמו ועל הסביבה בה הוא נמצא.   כדי לטפח תחושת מסוגלות זו ענבל מציעה מספר דרכים לתמוך בתלמיד. לפני הכל חשוב לשדר לתלמיד אמונה ביכולותיו ובהצלחתו העתידית לאורך כל הדרך. יש לדאוג לכך שמשימותיו של התלמיד יוצרות אצלו מצב של אתגר אופטימלי – קרי, אתגר מספיק קשה כדי שהתלמיד יראה בדבר אתגר משמעותי אך שלבסוף יוכל להתגבר עליו ולא ישחק אותו. בנוסף יש למשב את התלמיד לאורך כל הדרך באופן פרטני, ללא השוואה לאחרים, ובמקרה של כישלונות לעזור לתלמיד למצוא אסטרטגיות להתגבר עליהם ופלס דרכים חדשות, יעילות יותר מאלו שהניבו כישלון.
  2. הצורך אוטונומיה – תחושת התלמיד כי ההשפעה המרכזית על חייו ועל לימודיו נמצאת בידיים שלו ושלא כופים עליו ידע ומתודות לימוד שלא מותאמות לו. כדי להשיג מצב זה של אוטונומיה, בראש בראשונה צריך להיות מצב של היעדר כפייה. על הסביבה הלימודית להעניק לתלמיד מרחב החלטה וביטוי אישי שמתוכו יוכלו לצמוח הבנה ומטרות אישיות. על הלמידה לשרת את מטרותיו האישיות של התלמיד ולכן חשוב שהוא יוכל לערער על הנלמד, על אופן הלימוד ועל הסביבה הלימודית.
  3. הצורך בקשר, שייכות וביטחון – צורך זה חשוב כדי ליצור אצל התלמיד פניות ללמידה. במקום שבו התלמיד לא מרגיש שייך ואינו חש ביטחון לבטא את עצמו בצורה מלאה, לא תיווצר למידה משמעותית. כדי ליצור פלטפורמה זו, על המחנך ובית הספר לדאוג שהתלמיד ירגיש שרואים אותו וקשובים אליו. חשוב לראות ששאר התלמידים גורמים לו להרגיש חלק מהקבוצה ולעודד עשייה ולמידה בדגש על ביטויו האישי של כל אחד. אחד הזרזים ליצירת סביבה כזו היא הפחתת התחרותיות בסביבת בית הספר.

כאמור, ברגע ששלושת צרכים אלו מסופקים רמת המוטיבציה הפנימית גדלה. עדיפות המוטיבציה הפנימית על המוטיבציה החיצונית נובעת מכך שיעילותה של הראשונה גדולה מזו של האחרונה, כפי שמראים מחקרים רבים. המוטיבציה החיצונית מונעת מתוך הרצון והערכים של מישהו אחר ולא של התלמיד עצמו (לעתים מדובר באותם יעדים אך לא תמיד) ולכן היא פחות אפקטיבית ולעתים מלווה בתחושות של ריצוי או כפייה. לעומתה, המוטיבציה הפנימית נובעת מתוך רצון ושליטה עצמיים. הישגיה של זו מתכתבים עם הערכים והמטרות האישיות של התלמיד. התחושה הפנימית הנלוות לסוג מוטיבציה זה לרוב תהיה נטולת לחצים ותיווצר תחושה של התנסות רגשית חיובית.
ההנעה הפנימית יוצרת דפוסי למידה אפקטיביים ויכולת התמודדות גבוהה עם אתגרים וכישלונות. התלמיד מפתח תחושת מסוגלות ושליטה, לצד צבירת חוויות הצלחה אל מול המטרות שהציב בפני עצמו, ובשל כך המוטיבציה הפנימית שלו להמשיך ולפתח כלים אישיים ללמידה משמעותית עולה. 

לקריאה נוספת

·        הרפז, י' (2014). תנאים ללמידה משמעותית. הד החינוך, פ"ח (04), 45-40
·        הרפז,י' (2008). משחק הלמידה. הד החינוך, 26-20
·        עשור, א' (2001). טיפוח מוטיבציה פנימית ללמידה בבית הספר. חינוך החשיבה, 20, 189-167
·        שיפר,ע' (ח"ת). טיפוח מוטיבציה ללמידה. אוחזר מתוך http://www.holon.muni.il/toshavim/Edu/Documents/hore_nevohim%20(6).pdf

הנה עוד חומרים שיעניינו אותך:

תוכן זה מוגן. יש להתחבר כדי לצפות בו:

התחברו:

דילוג לתוכן