בבתי הספר הדמוקרטיים קיים מגוון של תלמידים, רוב התלמידים בעלי סממנים זהים באישיותם, ברקע ממנו הם הגיעו ובמצבם הכלכלי. עם זאת, הם בעלי אינטליגנציות שונות, יכולות שונות והעדפות אחרות. ישנו פלורליזם, אך הוא מוגבל.
הטרוגניות
בכל בית ספר דמוקרטי יש מגוון של ילדים ובני נוער בגילאים שונים. טווח הגילאים מעט שונה בין בתי הספר, אך הטווח הכללי נע מגיל 4 ועד גיל 18 (כיתה י"ב). ברוב בתי הספר הדמוקרטיים לומדים תלמידים מהסביבה, מהיישוב בו ממוקם בית הספר אבל גם מיישובים קרובים ורחוקים ממנו. ישנם תלמידים המתגוררים בערים, במושבים, בקיבוצים וביישובים קהילתיים, במרחב העירוני ובמרחב הכפרי.
ישנן כמה שיטות לימוד כך שהלימודים יתאימו למגוון רב ככל הניתן של תלמידים ואינטליגנציות שונות. שיטות הלימוד מתבטאות בתוך הכיתה ומחוצה לה, באדם שמעביר את השיעור ובדרך העברת השיעור. בתי הספר הדמוקרטיים מכוונים את הלימודים בצורה הזו בכדי ליצור אלטרנטיבה מהותית. ההכוונה מממומשת באמצעות המורים להם ניתנת הבחירה מה יהיו המקצועות שילמדו וכיצד. בצורה הזו ניתן להבטיח שילוב תלמידים שונים ככל הניתן בדרך לימודם.
הומוגניות
בכדי להתקבל לבתי הספר הדמוקרטיים, תלמידים, מורים ואף מנהלים צריכים לעבור ועדת קבלה המורכבת ממורים ומתלמידים. על המועמד להראות רצון להשתייך לחברה דמוקרטית וכמו כן לקבל את תמיכת הוריו (במקרה של תלמיד) ללמוד בבית ספר דמוקרטי, על כל המשתמע מכך: תמיכה מלאה של ההורים ברוח הדמוקרטית, השתתפות פעילה ומדודה באירועים ובהחלטות של בית הספר והבנה עמוקה של התפיסה הדמוקרטית. ישנם תלמידים ומורים שלא מתאימים לרוח הדמוקרטית של בתי ספר אלו ועל כן הם עוברים בית ספר.
לרוב, קיימים תלמידים הדומים אחד לשני ברקעם ובמוצאם. יהודה בר שלום: "בדרך כלל תלמידים מבתים חילונים, אשכנזים ושמאלים". (בר שלום, 2004: 142). כנראה שזה לא קורה באופן מכוון, אבל זו התוצאה לבסוף.
ישנו גם עניין כלכלי. בדרך כלל בתי הספר הדמוקרטיים הינם פרטיים כך שעולה הרבה כסף ללמוד בהם, בייחוד למשפחה בת 4 נפשות ומעלה. המשפחות השונות מתאפיינות גם כן בתכונה משותפת לכולם – מצב כלכלי טוב שמאפשר את לימוד בניהם ובנותיהם בבית ספר פרטי. כמעט ואין סיכוי לתלמידים בעלי קשיים כלכליים ללמוד בבתי ספר דמוקרטיים. בנוסף, בתי הספר הדמוקרטיים עלולים להיות רחוקים מיישובים רבים כך שגם הנסיעות מהוות נטל כלכלי לחלק מהמשפחות. יש להוסיף כי לרוב בתי הספר קיימת מערכת של מלגות וסבסודים למען תלמידים בעלי יכולת כלכלית נמוכה.
זהות כללית
הרוב המוחלט של תלמידי בתי הספר הדמוקרטיים לומדים ומתחנכים לפי ערכים הדמוקרטיים באופן מעשי ולא רק תיאורטי: הם לא רק לומדים עליהם אלא גם חווים אותם. הם יוצרים לעצמם מרחב בו ישנו חופש ושוויון, ליברליזם, כבוד, חינוך מתקדם והגשמה עצמית. התלמידים לרוב ניחנים בתכונות של סקרנות, מוטיבציה פנימית ללמידה ולחקירה, בגרות ואחריות אישית. לרוב הם ניחנים בתכונות אלו מראש והם מפתחים אותן במהלך הלמידה בבתי הספר.
התלמידים גם לעיתים נתקלים בקשיים. לרוב, אין בסביבתם דחיפה מספקת בכדי לשאוף למצוינות הישגית, להתקדם ככל הניתן בתחום בו הם טובים וליצור שיאים חדשים.כל מה שיכתב כאן יופיע בתקציר בדפים המפנים לדף זה.
לקריאה נוספת
בר שלום, י' (2004). אידאה של תיקון: יזמות חינוכית בחברה רב תרבותית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
ששון, ע' (תשע"ג). הערכת בית הספר הדמוקרטי: נקודת המבט של הבוגרים. מעוף ומעשה 15, 146-172.
הטרוגניות
בכל בית ספר דמוקרטי יש מגוון של ילדים ובני נוער בגילאים שונים. טווח הגילאים מעט שונה בין בתי הספר, אך הטווח הכללי נע מגיל 4 ועד גיל 18 (כיתה י"ב). ברוב בתי הספר הדמוקרטיים לומדים תלמידים מהסביבה, מהיישוב בו ממוקם בית הספר אבל גם מיישובים קרובים ורחוקים ממנו. ישנם תלמידים המתגוררים בערים, במושבים, בקיבוצים וביישובים קהילתיים, במרחב העירוני ובמרחב הכפרי.
ישנן כמה שיטות לימוד כך שהלימודים יתאימו למגוון רב ככל הניתן של תלמידים ואינטליגנציות שונות. שיטות הלימוד מתבטאות בתוך הכיתה ומחוצה לה, באדם שמעביר את השיעור ובדרך העברת השיעור. בתי הספר הדמוקרטיים מכוונים את הלימודים בצורה הזו בכדי ליצור אלטרנטיבה מהותית. ההכוונה מממומשת באמצעות המורים להם ניתנת הבחירה מה יהיו המקצועות שילמדו וכיצד. בצורה הזו ניתן להבטיח שילוב תלמידים שונים ככל הניתן בדרך לימודם.
הומוגניות
בכדי להתקבל לבתי הספר הדמוקרטיים, תלמידים, מורים ואף מנהלים צריכים לעבור ועדת קבלה המורכבת ממורים ומתלמידים. על המועמד להראות רצון להשתייך לחברה דמוקרטית וכמו כן לקבל את תמיכת הוריו (במקרה של תלמיד) ללמוד בבית ספר דמוקרטי, על כל המשתמע מכך: תמיכה מלאה של ההורים ברוח הדמוקרטית, השתתפות פעילה ומדודה באירועים ובהחלטות של בית הספר והבנה עמוקה של התפיסה הדמוקרטית. ישנם תלמידים ומורים שלא מתאימים לרוח הדמוקרטית של בתי ספר אלו ועל כן הם עוברים בית ספר.
לרוב, קיימים תלמידים הדומים אחד לשני ברקעם ובמוצאם. יהודה בר שלום: "בדרך כלל תלמידים מבתים חילונים, אשכנזים ושמאלים". (בר שלום, 2004: 142). כנראה שזה לא קורה באופן מכוון, אבל זו התוצאה לבסוף.
ישנו גם עניין כלכלי. בדרך כלל בתי הספר הדמוקרטיים הינם פרטיים כך שעולה הרבה כסף ללמוד בהם, בייחוד למשפחה בת 4 נפשות ומעלה. המשפחות השונות מתאפיינות גם כן בתכונה משותפת לכולם – מצב כלכלי טוב שמאפשר את לימוד בניהם ובנותיהם בבית ספר פרטי. כמעט ואין סיכוי לתלמידים בעלי קשיים כלכליים ללמוד בבתי ספר דמוקרטיים. בנוסף, בתי הספר הדמוקרטיים עלולים להיות רחוקים מיישובים רבים כך שגם הנסיעות מהוות נטל כלכלי לחלק מהמשפחות. יש להוסיף כי לרוב בתי הספר קיימת מערכת של מלגות וסבסודים למען תלמידים בעלי יכולת כלכלית נמוכה.
זהות כללית
הרוב המוחלט של תלמידי בתי הספר הדמוקרטיים לומדים ומתחנכים לפי ערכים הדמוקרטיים באופן מעשי ולא רק תיאורטי: הם לא רק לומדים עליהם אלא גם חווים אותם. הם יוצרים לעצמם מרחב בו ישנו חופש ושוויון, ליברליזם, כבוד, חינוך מתקדם והגשמה עצמית. התלמידים לרוב ניחנים בתכונות של סקרנות, מוטיבציה פנימית ללמידה ולחקירה, בגרות ואחריות אישית. לרוב הם ניחנים בתכונות אלו מראש והם מפתחים אותן במהלך הלמידה בבתי הספר.
התלמידים גם לעיתים נתקלים בקשיים. לרוב, אין בסביבתם דחיפה מספקת בכדי לשאוף למצוינות הישגית, להתקדם ככל הניתן בתחום בו הם טובים וליצור שיאים חדשים.כל מה שיכתב כאן יופיע בתקציר בדפים המפנים לדף זה.
לקריאה נוספת
בר שלום, י' (2004). אידאה של תיקון: יזמות חינוכית בחברה רב תרבותית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
ששון, ע' (תשע"ג). הערכת בית הספר הדמוקרטי: נקודת המבט של הבוגרים. מעוף ומעשה 15, 146-172.
תוכן