ומה אם מי שבאמת יכול לשנות את המציאות הוא דווקא הנוער? יש כבר ניצנים בשבדיה, פקיסטן, פנסילבניה ואפילו בישראל

גיליון 08
מאי 2019

אקטיביזם

מגזין המכון הדמוקרטי

ומה אם מי שבאמת יכול לשנות את המציאות הוא דווקא הנוער?
יש כבר ניצנים בשבדיה, פקיסטן, פנסילבניה ואפילו בישראל

גרטה תורברג, שבדית בת 16, נמצאת בחזית המאבק בהתחממות הגלובלית. מללה יוספזאי, פקיסטנית בת 17, זכתה בפרס נובל לשלום בזכות מאבקה למען חינוך לנערות באזורים מוכי מלחמה. ענבל וסלי מובילה את מחאת האקלים בישראל. הם לא מחכים למבוגרים כדי להזיז הרים. האם אלה ניצנים לאקטיביזם חדש, עוצמתי?

לעמוד הבית

 ד״ר רון דביר |

הכירו את וינסנט, גרטה, אמה, מללה, גיל ועוד כמה אקטיביסטים שעושים זאת. כל אחד מהם הוא גיבור שמוכן לשלם מחיר גבוה על עשייתו אבל הם לא פועלים לבד – תמיד הם חלק מקבוצה של מאות, לפעמים אלפי אקטיביסטים שמנסים ביחד לשנות.

ערעור

תרשו לי לערער על המקובל. אולי דווקא הצעירים מאד, אפילו בני הנוער, הם אלה שצריכים להיות בחזית המאבק ליצירת מציאות טובה יותר.

הכירו את וינסנט, גרטה, אמה, מללה, גיל ועוד כמה אקטיביסטים שעושים זאת. כל אחד מהם הוא גיבור שמוכן לשלם מחיר גבוה על עשייתו אבל הם לא פועלים לבד – תמיד הם חלק מקבוצה של מאות, לפעמים אלפי אקטיביסטים שמנסים ביחד לשנות.

הם קצו בגרירת הרגליים של המבוגרים, הפוליטיקאים, אנשי הציבור, הוריהם, האנשים שהיו אמורים לשמור עליהם ועל העולם. הם לא מוכנים לחכות.

מעניין שהמבוגרים דווקא אוהבים לחבק אותם, להעניק להם פרסי נובל, לראיין אותם, להזמין אותם להשיא משואה. הם מצפים מהמבוגרים לעשות משהו אחר לחלוטין כפי שאומרת גרטה תורמונד:  "מעצבן אותי שאנשים אומרים 'הו, אתם הילדים, אתם הצעירים, אתם התקווה, אתם תצילו את הכדור הזה'". זה בדיוק מה שאמרו לה כמה מבוגרים, ובתגובה השיבה להם "אני חושבת שיעזור אם גם אתם תעזרו טיפ־טיפה".  [הארץ/ניו יורק טיימס].

תרזה מרי מיי, ראש ממשלת בריטניה, טענה שהיא מבזבזת את זמנה וטוב תעשה אם תשוב לספסל הלימודים. גרטה לא התבלבלה:
״אני מבזבזת זמן? הפוליטיקאים בזבזו 31 שנים בחיבוק ידיים. נראה לי שזה חמור קצת יותר".

וינסנט ומודל שלושת הדורות

כשהקים מורי ורבי פרופ׳ לייף אדבינסון בשבדיה את מרכז העתיד הראשון בעולם, הוא יישם בו את מודל שלושת הדורות אותו הגה. הוא טען שבכל קבוצת אנשים שמנסה לשנות את המציאות, חשוב לכלול אנשים מהדור השני – אנשי דור הביניים (רובנו שייכים לקבוצה זו), הדור הראשון – הוותיקים מאד, המבוגרים (בימים עברו קראו להם הזקנים, חכמי השבט), והדור השלישי- הצעירים מאד. שילוב הפרספקטיבות שלהם, האנרגיות השונות שלהם, כך חשב, הוא שיצליח למצוא פתרונות נכונים לאתגרים מורכבים ולשנות את המציאות.

במאי 2018, במפגש הדו-שנתי של קהילת מרכזי העתיד, הזמנו את וינסט לקחת חלק. הוא סיפר על הפעולה שלו בקהילת הגיימרים הגלובלית. הוא ״עשה לנו בית ספר״ על התכונות של היזם שמנסה לשנות מציאות – רמת האנרגיה, המחוייבות, המיקוד שלו, הישירות, הפתיחות, המכוונות לפעולה (ולא לדיבורים ריקים), ההבחנה בין תפל לעיקר. הוא השפיע על המפגש.

שמי גרטה, אני בת 16 ובאתי להפחיד אתכם

גרטה תורברג, נערה שבדית,  חרדה לגורל העולם בו היא חיה. היא התייאשה מהמבוגרים ויצאה למלחמה נגד ההתחממות הגלובלית. במהירות הבזק, כפי שמתאפשר בעידן של הרשתות החברתיות שמפעילים צעירים מגוייסים עד הסוף, היא מצאה עצמה בחזית של מאות אלפי נערות ונערים שפועלים איתה בכל העולם. היא נטשה את בית הספר למשך חודשים.  תרזה מרי מיי, ראש ממשלת בריטניה, טענה שהיא מבזבזת את זמנה וטוב תעשה אם תשוב לספסל הלימודים. גרטה לא התבלבלה:

״אני מבזבזת זמן? הפוליטיקאים בזבזו 31 שנים בחיבוק ידיים. נראה לי שזה חמור קצת יותר".

הכירו את גרטה
סרטון, חדשות כאן:

כתבה, עיתון הארץ/ניו יורק טיימס: נגד שינוי האקלים: שוודית בת 16 מעניקה השראה לצעירים בעולם

אמה גונזלס והמאבק בנשק חופשי בארה״ב: אנחנו לא מוכנים להיות הבאים בתור

״מה אנחנו רוצים״?

״פיקוח על נשק״

"מתי אנחנו רוצים אותו״?

״עכשיו״

בארצות הברית, קל מאד לרכוש נשק, כולל רובי סער אוטומטיים. הזכות לרכוש נשק מעוגנת בתיקון השני לחוקה. לאחר כמה אירועים של ירי המוני בבית הספר, וכמות מצטברת של עשרות, אולי מאות הרוגים צעירים, בני הנוער הבינו שזו הבעיה שלהם, ושהם לא יכולים לסמוך על הפוליטיקאים, כי כסף גדול מידי ואינטרסים פוליטיים צרים שומרים על הזכות הקדושה לנשק חופשי. בעקבות הטבח בבית ספר בפלורידה בו נהרגו 16 תלמידים בתחילת 2019, הם הבינו שעליהם לנקוט במעשה. הם התארגנו לפעולות מחאה ענקיות, צעדה לוושינגטון, ועימותים פומביים, ומביכים מאד (מבחינת הפוליטיקאים) עם סנטורים ואחרים שלא מוכנים להתחייב להתנתק מהאינטרסים של יצרני הנשק ואיגוד הרובאים.

הנדז אפ: התיכוניסטים מצליחים לטלטל את תרבות הנשק האמריקאית, כלכליטסט

״יש איום על עתידנו״ – מחאת האקלים הגיעה לישראל

כמו מאות אלפים בני נוער בעולם שנסחפו בחזון ובמחאה שהניעה גרטה תורברג השבדית, גם ענבל וסלי הישראלית מאמינה שהאיום האקלימי הוא אמיתי, מיידי, קשור לחיים של כל אחד מאיתנו – ושניתן, עדיין, לעשות מעשה.

היא, עם חבריה, יזמה את שביתת התלמידים בחודש מרץ 2019 בישראל, כחלק משביתת התלמידים שהתקיימה כ-125 מדינות רבות בעולם כולו. בימים בהם נכתב מאמר זה, מאי 2019, הם מתארגנים להמשך המחאה.

ענבל וסלי מסבירה במילים צלולות מאד את הדאגות ואת החזון שלה ושל חבריה, ואת העשיה שנועדה לקדם אותו.

ראיון באולפן YNET:

אתר האינטרנט של השביתה: מדריכים, טמפלט למכתב לבית הספר, שאלות ותשובות למשתתפי השביתה, ״רעיונות לפעולות מחאה יצירתיות״ ועוד. היכנסו לאתר ותבינו את העוצמה של האקטיביסטים הצעירים.

אתם תראו מהפכה – צעירי העוטף דורשים שקט

"תגידו, אתם חושבים שזה ישנה משהו?״

״משהו גדול, אתה תראה״

לבני הנוער בעוטף עזה נמאס. הדיבור הנלהב של הפולטיקאים (״אנחנו נחזיר את השקט, מציאות חיים כזו לא תעלה על הדעת״)  שלא מלווה בעשיה משמעותית מספיק לדעתם, המציאות הביטחונית בבית שלהם שלא משתנה כבר שנים – הם הבינו שעליהם לקחת אחריות ולהביא לשינוי.

בנובמבר 2018 הם  אירגנו צעדה גדולה של בני נוער מעוטף עזה לירושלים, 90 קילומטר בארבעה ימים. הם לא זכו לתמיכה מהמימסד, סירבו לקבל סיוע כספי, פשוט התארגנו והתחילו לצעוד כדי לדרוש מהפוליטיקאים, ממקבלי ההחלטות אשר מופקדים על הביטחון, לבצע את תפקידם.

בערב יום העצמאות נמנתה גיל חדש, תלמידת כיתה י״א בשדרות ופעילה בצופים, על מדליקי המשואות. גיל וחבריה, בתנועת הצופים ובתנועות אחרות, עוסקים בהתנדבות (סוג של אקטיביזם, פעולה לשינוי המציאות, בו המאמר לא עוסק). היא גם הייתה בין הצועדים לירושלים. אקטיביסטית שגם מוחה – וגם עושה.

סרטון המלווה את המסע שלהם לירושלים | סיפורים  מכאן, כאן 11

אתר האינטרנט של השביתה: מדריכים, טמפלט למכתב לבית הספר, שאלות ותשובות למשתתפי השביתה, ״רעיונות לפעולות מחאה יצירתיות״ ועוד. היכנסו לאתר ותבינו את העוצמה של האקטיביסטים הצעירים.

אל תחבקו, תעזרו טיפ-טיפה

אחזור על דבריה של גרטה תורמונד שהובאו בתחילת המאמר, כי הם רבי עוצמה בישירות ובפשטות שלהם:

"מעצבן אותי שאנשים אומרים 'הו, אתם הילדים, אתם הצעירים, אתם התקווה, אתם תצילו את הכדור הזה'". זה בדיוק מה שאמרו לה כמה מבוגרים, ובתגובה השיבה להם "אני חושבת שיעזור אם גם אתם תעזרו טיפ־טיפה".  [הארץ/ניו יורק טיימס].

כיצד אם כך המבוגרים (בלשונה ״האנשים״) יכולים לסייע?

זו סוגיה עדינה במיוחד, לדעתי. ניזכר שבתקופה הסוערת של המחאה החברתית, 2011, דובר רבות על החשש של מארגניה מחיבוק הדוב של הפוליטיקאים, שיאמצו (בנאומיהם, לא בהכרח במעשיהם)  את סיסמאות המחאה, יאמצו אל ליבם את האקטיביסטים הצעירים, ירתמו (לכאורה) לאג׳נדה שלהם, יבטיחו, יפעלו בדרך שהמבוגרים פועלים (ועדות, למשל) ובסופו של דבר יעקרו את המחאה. במידה מסויימת זה קרה.

כלומר, קל להגדיר מה לא. לא חיבוקי סרק, לא ניצול למטרות של הון פוליטי, לא הבטחות שווא.

יערה פרץ, מנהלת תחום אקלים בארגון מגמה ירוקה, מציעה עוד כיוון: ״אנחנו נמצאים בנקודה קריטית, זה לא רק הנוער, הנוער עושה בית ספר לפוליטיקאים, עושה בית ספר למבוגרים ואומר להם מה צריך לקרות, ואנחנו צריכים להתגייס לשורות״.

מה כן?

הנה כמה אפשרויות. המבוגרים יכולים לפעול כמנטורים. יש ערך לניסיון, לכלים שרכשו, למקצוענות בתחומים מסויימים, אולי אפילו בחכמת חיים. אבל, בעדינות, בגובה העיניים.

הם יכולים לסייע גם במשאבים חומריים. לפעמים הלוגיסטיקה של האקטיביזם דורשת ציוד, משאבי תחבורה, משאבי תקשורת ועוד.

בראיון שהוצג בתחילת הכתבה על מחאת האקלים הישראלית, יערה פרץ, מנהלת תחום אקלים בארגון מגמה ירוקה, מהציע עוד כיוון: ״אנחנו נמצאים בנקודה קריטים, זה לא רק הנוער, הנוער עושהבית ספר לפוליטיקאים, עושה בית ספר למבוגרים ואומר להם מה צריך לקרות, ואנחנו צריכים להתגייס לשורות״.

מה תפקידה של מערכת החינוך?

״לחנך לאקטיביזם״? להקנות כלי אקטיביזים לילדים? לאפשר ? לא להפריע – למשל לא ״להעניש״ (איזו מילה נפלאה הנפוצה בעולם החינוך – וגם במערכת בתי הסוהר), ובמילים אחרות לא לקנוס, תלמיד שיעלם מבית הספר לתקופה מסויימת לטובת פעולה בעולם האמיתי  ולא להפריע? לעודד ולנסות לגרום לנוער ליזום פעולות אקטיביסטיות? לאלץ אותם (על משקל חובת ההתנדבות בתיכון)? תפקיד אחר?

התשובות אצלכם.

״גם אנחנו צריכים להתגייס לשורות״

יתכן והתחלת התשובה לשאלה ששאלנו למעלה, ״מה התפקיד של המבוגרים״ הוא הכרה פשוטה בכך שמשבר האקלים בעולם כולו או סכנת הנשק החופשי בארצות הברית, למשל, אינם הבעיה של בני הנוער שלקחו אחריות ויצאו למחאה. לא מספיק שנצפה בהם ונמחה כפיים. אלה הבעיות הקריטיות והדחופות של כולנו. הצעד הראשון הוא להבין זאת ופשוט להתגייס ולפעול לצידם, כתף אל כתף, בשיתוף פעולה.  

נסיים בדבריה של יערה פרץ מארגון מגמה ירוקה שקוראת גם למבוגרים, אלו שאינם תלמידים, להצטרף למחאה: "אני רוצה להזמין את כולם להשתתף במחאה הזאת ובכלל לקחת חלק במאבק. אנחנו נמצאים בנקודה קריטית בהיסטוריה האנושית. …אנחנו צריכים להתגייס לשורות גם כן".  (מתוך כתבה ב-YNET)

המכון הדמוקרטי – חברה וחינוך (ע"ר)

יגאל אלון 76 תל אביב-יפו, 6706701
טלפון: 03-7412729 | פקס: 03-7412723

 di@outofsite.co.il

יוטיוב-youtubefacebook-פייסבוק

ניהול אתר: The Shark Lady

עיצוב: סטודיו נעם תמרי | בנייה: ניר דבורקין

תוכן זה מוגן. יש להתחבר כדי לצפות בו:

התחברו:

דילוג לתוכן