המנהלת שגרמה לי להזיל דמעה ולחשוב מחדש על תהליכי שינוי במערכת החינוך או המתכון הבדוק ליצרית תרבות בית ספרית ממוקדת אדם.
אחרי שנים רבות של ניסיונות לעצב מחדש ולערער על יסודות המוסד הזה שקוראים לו בית של ספר, אחרי ויכוחים אין ספור וניסיונות לעשות evolution וגם revolution, שזה בעצם הניסיון להקים מחדש או לשנות את הקיים והכל מתוך אותה כוונה שמה שאנו מכירים הוא פשוט לא טוב, כי הוא משרת בעיקר את ה"ספר" ומזמן שכח שהוא בית ובעיקר שכח את הילד וגם את המורה.
אז אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה ניסיונות וחיפוש תמידי אחר סוד הקסם והתמהיל המדויק של השיקוי שצריך לרקוח, כדי ליצר את הדבר הזה שנקרא תרבות בית ספרית, שלש מילות הקסם שאנו במרדף תמידי כדי להשיג אותן, ראיתי במו עיני שאפשר וגם הבנתי מה זה דורש- אבל באמת.
פגשתי אותה לפני חצי שנה בכנס במבט ראשון הטייפ קאסט האמריקאי על כל הסטיגמות שלו- בלונדינית, תכולת עיניים בעלת סגנון לבוש צעקני משהו, כזו שאנו היינו מכנים פרחה מצויה וקולנית. (נגיד שאם לא היו עורכים בינינו הכרות מכוונת כנראה שלא הייתי עוצרת לשוחח…).
ישבנו לקפה. היא מרינו, טיילור שמה, מנהלת את בית הספר Innovations. עד לפני חמש שנים זה היה בית הספר – סליחה, 'פח האשפה' האזורי של המחוז, אליו הגיעו כל פליטי המסגרות העירוניות- מוכר?. היא תיארה בפני תהליך שיטתי לשינוי עמוק שיצרה בבית הספר ובעקבותיו לאחר ארבע שנים 69% מהילדים מסיימים את הלימודים בבית הספר. הקשבתי רוב קשב עדיין סקפטית ואז ניצבה בפני החלטה האם עושים מסע לראות במו עינינו לחוש ולהבין מקרוב? כי אל אף שזה נראה נוצץ לטייל לצד השני של האוקיינוס, זה בכל זאת מסע ארוך, מעייף ויקר וכן זו בכל זאת עירה נידחת בחור של המדבר של נבדה….
אבל היה שם משהו בסיפור שלה וזה היה מסקרן וגם המסע הכי קרוב למה שאנו עוברים כאן בארץ בניסיון להקים רשת בתי ספר של ביג פיקצ'ר.
מיד עם כניסתי לבית הספר הבנתי שמשהו מהותי שונה כאן בגישה כי בעצם לא נכנסנו. בבוקר כל צוות ההוראה- אבל כל צוות ההוראה עומד בחוץ ולא משנה מה הטמפרטורה ומקבל את התלמידים. זה הזמן לחיבוק ולבדיקת 'מד הדופק' של הילדים הם מספרים.
השבוע נפתח ב- "KICK IN" השבועי- מפגש של כל קהילת בית הספר שכולל הרבה מוסיקה, עוברים יחד על התכנון השבועי הבית ספרי אירועים מיוחדים וכד', תלמידה משתפת בתוצר spoken word שכתבה ומסיימים שוב במוסיקה- המון אנרגיה ושמחה יש במפגש הזה.
אנחנו בסיבוב הכרות עם בית הספר, הדבר הראשון שאי אפשר לפספס הוא השקט. זה לא שקט של טרור או פחד, פשוט רגוע. התלמידים והמורים נכנסים לכיתות החונכות, כל כיתה עם החונכ/ת שלה. בכיתה אחת מכינים ארוחת בוקר יחד "לרוב הילדים אין תחושת משפחה בבית, אין דבר כזה ארוחה משפחתית, אז אנחנו אוכלים ארוחת בוקר יחד" אומרת פאטי החונכת של כיתה ט'. בכיתה אחרת מתחילים במדיטציה ובאחרת יושבים ומדברים. אין בכיתות שום דבר מיוחד ובכל זאת יש המון. את ההמון הזה המורים הכניסו מתוך תשוקות ועניין שלהם המורה לספרות החליטה שהיא מלמדת קורס במוסיקה דיגיטלית ולכן חברה למורה למוסיקה ובכיתה יש כלי נגינה ללהקה קטנה. הסטודיו של המורה לאומנות 'קפטן' מאובזר במגוון פסלי מתכת שהוא עיצב, וטרביס הקים סטודיו הקלטות שמאובזר בציוד יקר ערך וכשאנו שואלים את הבלתי נמנע- מאיפה התקציב טיילור עונה "כסף יש בכל מקום פשוט צריך למצוא אותו".
לאחר מכן אנו יושבים לשיחה ארוכה עם טיילור בה היא מתארת בפירוט את מסע השינוי אותו היא מכנה תהליך לשינוי תרבות ממוקד אדם – A human- centered school culture.
לאחר ארבע שנים הצוות המשיג שישה מרכיבים אותם הם מכנים הרוטב הסודי- The Secret Sauce
- 1Comfort and Ritual פיתוח תחושת שייכות, נוחות ומוגנות באמצעות רוטינות וטקסים
- Surprise and Adventure – שותפות למסע שיש בו יצר הרפתקה וגילוי מחדש
- Authenticity – פעולה מתוך אותנטיות וחוזקות אישוית
- Loving and Relationships.- פיתוח מערכות יחסים של קרבה אהבה אכפתיות ואחריות הדדית
- Growth – מחויבות לתהליך צמיחה והתפתחות, באמצעות פיתוח מקצועי אשר נבנה על ידי הצוות
- Impact – פעולה תוך השפעה רחבה אליה שותף כל בית ספר המשפיע על הקהילה בה הוא נמצא
ששת הרכיבים של הרוטב הסודי נמזגים במינונים שונים בכל שנה כדי לשים דגשים שונים המאפשרים בניית יסודות חזקים עליהם יונחו שכבה אחר שכבה יתר הרכיבים כך שייווצר תמהיל הטעמים והניחוחות המדויק.
לשאלה איך התחלת השיבה טיילור:
"you start with love and forgiveness, let go of tradition, discover together and celebrate your success"
שיח ושפה חדשים
הפוקוס במהלך כל השנה הראשונה הוא יצירת תרבות שיח מכבד. בבית הספר ולעיתים, כך אומרת טיילור, "שפה חדשה מייצרת מציאות חדשה, אז המצאנו שפה משלנו" תרשו לי לשמור על שפת המקור היות ובתרגום משהו אובד במסר. הנה כמה דוגמאות לשימוש בשפה של בית, משפחה, צדק מאחה ולמידה רלוונטית ומשמעותית.
Students =Scholars
Teachers= Advisors
Classes= Workshops
Staff=School Family
Discipline=Restoring
המטרה בשנה הראשונה היתה כאמור ליצר תחושת בטחון וכבוד הדדי. לעבור לדיאלוג במקום הרחקה (השעייה), להשתמש במילים של אהבה וקרבה, להשתמש במגע וקרבה פיסית (מהסוג הטוב) ולהיות זמינים עבור הצוות והתלמידים כל הזמן. הדרך לעשות זאת היא להתייחס לאירוע מיד כשהוא מתרחש ולטפל בו בדרך של צדק מאחה- כלומר יצירת קהילה שמקבלת טעות, אך מקדמת לקיחת אחריות על המעשה ותיקון. הדבר דרש נחישות ועקביות ולעיתים סיטואציות לא נעימות מול מורים כך מספרת טיילור
"מורים היו רגילים שבכל בעיית משמעת המתרחשת בשיעור, הם מוצאים את התלמיד מהכיתה ושולחים אותו לחדר המנהלת. כאשר היה מגיע אלי תלמיד הייתי עולה איתו חזרה לכיתה ומבקשת מהמורה לפתור את הקושי מול התלמיד תוך שיחה אישית ודיאלוג. מובן שהם לא אהבו את זה והיו צריכים לסגל הרגלי עבודה אחרים, אבל הייתי שם כדי לסייע להם בכך, הכנסנו תרבות של צדק מאחה ואנשי צוות שהתמחו בכך ויכלו לסייע למורים"
כיוון ברור ונקודות יציאה וכניסה
מהרגע שנכנסה טיילור לתפקיד היא שרטטה את הכיוון אליו בית הספר הולך- בית ספר של ביג פיקצ'ר שמקדם שני עקרונות תכנון מובילים- 'אחד אחד'- one student at a time ו- למידה בעולם האמיתי real world connection. הדרך היתה בהירה לכולם והיא מבחינתה נתנה כל סיוע למורים כדי לקדם דרך זו אם בהכשרה מקצועית ואם בליווי אישי. הדגש בשנה השניה היה איפה על תהליכי החונכות, כיצד הם יהפכו קבוצות החונכות למשמעותיות עבור התלמידים, איך הקבוצה תהפוך למקום הבטוח אליו מגיעים התלמידים, איך מפתחים הרגלים של רפלקציה והתבוננות עצמית. אחד הדברים הבולטים שראינו היה זמן בכל מפגש חונכות לכתיבה רפלקטיבית, הבעת דעה אישית, העלאת מחשבות וכד'- כמעט בכל מפגש חונכות פשוט כותבים, מי על דף, מי בבלוג, מי ביומן- כותבים ואחר כך משתפים. כל חונך עיצב את כיתת החונכות ברוחו ביחד עם כיתתו.
למורים הוותיקים שלא היו מוכנים לעשות את השינוי הוצעו הצעות עבודה חלופיות בבתי ספר אחרים (זה לא פשוט כמו שזה נשמע והיא עבדה עם ארגוני המורים והמפקח במחוז כדי ליצר הצעות אלה). עם כל משרה שהתפנתה יכלה טיילור לגייס מורים חדשים. הדרך שלה לגיוס מורים היא לייצר ועדה המורכבת ממורים ותלמידים שערכו יחד ראיונות קבלה, צפו במורה בשיעור וראיינו ממליצים. בתום שלש שנים כל צוות המורים היה מגויס למהלך.
את המורים החדשים חנכו באמצעות מנטורינג- מורה ותיק מלווה מורה חדש. כל המורים החדשים יצאו לסמינרים של רשת הביג פיקצ'ר- "היה לי חשוב שירגישו שהם חלק מתנועה גדולה ואיכותית" ובכל שנה כל הצוות יוצא לשבוע אוריינטציה- O- WEEK" בו נזכרים בכל פעם ב'אני מאמין' החינוכי, מתכננים יחד את שנת הפעילות ומתגבשים.
טקסים וריטואלים
טקסים וריטואלים מייצרים הוואי, תחושת שייכות ומכניסים אנרגיה חיובית. הצוות אחראי על יצירת הריטואלים והטקסים והנה כמה דוגמאות:
Front porch– קבלת הפנים בבוקר של כלל הצוות את התלמידים
Kick in, Kick out– מפגש פתיחת שבוע בו חוגגים את כניסתו של שבוע חדש ועורכים אוריינטציה ללו"ז השבועי ומפגש סיום שבוע חגיגי ואפילו יש לומר מטורף שחוגג סיום של שבוע מוצלח. במפגשים אלה יש הרבה מקום לקול ולביטוי האישי של התלמידים. תלמידים מציגים, שרים, ומשתפים בעבודות יצירות וחוויות אישיות שלהם.
Gathering– מפגש של רבע שעה באמצע השבוע המונחה על ידי תלמידים. המפגש נפתח בדקה של שקט למדיטציה, תפילה או מחשבות אישיות ומסתיים בסבב הוכרות תודה הדדיות.
O-Week– שבוע אוריינטציה למורים ותלמידים שבוע שלם בתחילת השנה המוקדש לגיבוש, תכנון מטרות ויעדים שנתי ותאום ציפיות לקראת שנה חדשה.
אוסף סממנים ייחודיים שבית הספר מסגל לעצמו:
סוכריות מיוחדות לשיפור מצב הרוח.
"הכסא של סבתא" שנמצא בחדר המנהלת, שהוא באמת הכסא של סבתא של טיילור בזרועותיו תמצאו בשעות שונות מורים או תלמידים שבאים להתנחם או סתם לנוח.
שמנים אתריים – שימוש בשמנים אתריים מסוגים שונים ליצירת תחושת רוגע או ערנות.
זמן למדיטציה– באופן יזום.
מהי בעצם תרבות ממוקדת אדם?
בחוויה שלי מבית הספר תרבות ממוקדת אדם עוסקת בהתבוננות הוליסטית על צרכי הפרט בארגון. היא כזו ששואלת שאלות של איך פעולה שאנו עושים או כיוון שאנו בוחרים יעזור לילד או למורה.
"אחד הדברים החשובים הוא מרחב למידה אסתטי ומזמין. כשהגעתי לבית הספר היו המון חללים ששימשו בעיקר למורים ולאחסון. כל השטחים הוסבו לטובת שימוש של תלמידים"
דוגמא נוספת היא בית הספר innovations לקטנטנים- נערות הרות דינן ברוב המקרים לא לסיים בית ספר. לא כך בבית הספר הזה. טיילור גייסה כסף והטרפה לתוכנית לאומית לסיוע לנערות הרות או אמהות/ אבות צעירים והקימה את בית הספר innovations לקטנטנים מגילאי לידה עד שלש. במקום צוות של שתי גננות מסורות שמעבר לטיפול בילדים מעבירים שיעורי "הורות" להורים הצעירים ומיותר לציין שהמקום משמש גם מקום התמחות לילדי בית הספר המעוניינים להתמחות בתחום הטיפול בילדים.
השפעה וקהילה- למידה בעולם האמיתי
בשנה השלישית לאחר שנבנו יסודות של אמון ויחסים אישיים, צוות שברובו מגוייס למשימה ופועל מתוך תחושה של שליחות משותפת הגיע הזמן לשים דגש על יציאה להתמחויות וקשר עם העולם האמיתי. המשימות של הצוות היו לגייס מנטורים ואף להכין את התלמידים לצאת לימי ההתמחות כדי לבנות את המהלך בהדרגה, הם עודדו תלמידים לצאת תחילה לראיין מנטורים פוטנציאלים, לאחר מכן לתאם יום תצפית- הקרוי יום צל וכאשר רואים ש"השד לא נורא" לתאם התמחות של 8-10 מפגשים.
פדגוגיה אותנטית (אם תרצו דמוקרטית)
הדגש על הפדגוגיה ואיך נראה השיעור הבודד מגיע בשלב מאוחר יותר מתוך הנחה שכאשר התלמיד והמורה מרגישים בטוחים ואהובים יש פניות ללמידה והתפתחות. טיילור מעודדת את המורים להביא את "עצמם" לתוך השיעורים שלהם, חוזקות תחביבים וסקרנות. לצאת וללמד בחוץ לייצר מוטיב של הפתעה והרפתקה בתוך הלמידה. ראינו את המסע שלהם בתוך זה, את המאבק המתמיד בין סטנדרטים לרצון לייצר רלוונטיות לתלמידים, בחירה ומפגש. היו שיעורים שנראו ממש מסורתיים וכאלה שהיו פורצי דרך, אך מה שהיה חזק זה שהם בתוך זה ביחד מדברים בכנות על הקשיים, מציפים רעיונות ומביאם את עצמם לכיתה במלוא העוצמה- כך נולדה תוכנית האולפן של טרביס שמקליט עם התלמידים שירים שהם כתבו, סדנה במוסיקה דיגיטלית של המורה לספרות, יוגה, שיער בממשל, מיתולוגיה יוונית ועוד.
יצירת תנאים לעבודה
עוד בטרם יצאה טיילור למסע המאתגר היא דאגה לגייס לצידה את המפקח המחוזי. ביירון שמו פגשנו אותו איש מרשים בהחלט. כזה שכולנו מייד אמרנו אם אצלינו היו כאלה מפקחים מצבנו היה טוב. אבל זה לא אומר שהיא לא עשתה שם עבודת גיוס והכשרת לבבות. ראשית לקחה אותו לכנס הביג פיקצ'ר ולסיור בבתי ספר נוספים של הרשת. גיבשה איתו תוכנית עבודה שנתנה לה אורך רוח לעבודה עם הצוות שלה מחד אך התחייבות למטרות ויעדים שנתיים מאידך.
ביירון מצדו היה צריך לייצר אותם תנאים לעבודה עבור טיילור. המשפט שהוא אמר לממונים עליו במחוז היה- "עשרים שנה אתם מנסים עוד מאותו דבר וזה לא עובד, תנו לנו ארבע שנים ללא מדידה וללא לחץ בתום ארבע שנים תתחילו לראות תוצאות אם לא נניח שנינו מכתב…"
אז מה למדתי מזה….
שהכל אבל הכל מתחיל במנהל- אותו איש או אישה שרואים רחוק, בעלי אמונה בדרך ויכולת לסחוף אחריהם בהתלהבות אך גם לייצר תהליך שיטתי ומובנה שמייצר תחושה של בטחון וכיוון.
שתרבות קודמת ואין קיצורי דרך. הקדשת זמן ליצירת תרבות דיאלוגית ויחסים של אמון ואהבה מאפשרת יסודות איתנים לכל מבנה פדגוגי.
והכי חשוב שעם מתכון מנצח לא מתווכחים ואפשר לשנות תרבות של בית ספר קיים. זה לוקח זמן וזה "messy" בהתחלה כמו שטיילור אומרת אבל עם אמונה אהבה נחישות ורוטב סודי זה אפשרי!
על השולחן של טיילור מונח מכתב של תלמידה:
"תודה לך טיילור שעזרת לי להתרומם ברגעים הקשים שעברתי, ועכשיו אני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים וגם איך להגיע לשם"
