גיליון 06
יולי 2018

השפעה

מגזין המכון הדמוקרטי

״מבחינתי עדיף למות מאשר  לא לנסות לשנות״

שיחה עם אריק מנדלבאום, מנהל בית הספר משעולים בעתלית. על מנהיגות חינוכית, עומק האמונה בשינוי, האומץ לפעול גם באיזור הלא ידוע ואף להכשל, ועל ״את/ה״ כנקודה הארכימדית.

|ראיינה: אפרת בן צבי

"האמת שבדבר היא, כי אדם חי גם מחשבתו חיה, גם שאלותיו וספקותיו חיים, מניעים את החיים, מביאים לידי יצירה; בעוד אשר אדם נובל מחשבתו נובלת ועקרה ואין כוחה אלא בחיטוט וניקור באשפת החיים, המביא לידי יאוש לבטלה "

(א.ד. גורדון, לבירור רעיוננו מיסודו)

הספר מציג את עיקרי תפיסתו של אריק בנוגע לחינוך ולאופן בו יכולה להתקיים עשיה חינוכית מיטבית בבית ספר ציבורי. זאת שלא על פי הדעה הרווחת בישראל מזה כשלשה עשורים, שעל מנת לממש חינוך טוב יש להקים בית ספר הפטור מכללי משרד החינוך.

בימים אלו הושק הספר "איכה" מאת אריק מנדלבאום, מנהל בית הספר משעולים בעתלית.

בית הספר הוקם ביוזמת המועצה האזורית "חוף כרמל" ובהובלת ראש מחלקת החינוך אז, דני גילדין ובליווי המכון הדמוקרטי.

הספר מציג את עיקרי תפיסתו של אריק בנוגע לחינוך ולאופן בו יכולה להתקיים עשיה חינוכית מיטבית בבית ספר ציבורי. זאת שלא על פי הדעה הרווחת בישראל מזה כשלשה עשורים, שעל מנת לממש חינוך טוב יש להקים בית ספר הפטור מכללי משרד החינוך.

הספר מהווה אבן דרך נוספת במכלול פועלו של אריק – בארבעת השנים האחרונות – לקידום החינוך בישראל. בצורתו הוא גם מעיד על כוונותיו. אין זה ספר מצוי. הוא משלב שירה, צילומים מ"משעולים", הגיגים, כשכל אלו שזורים במשנה סדורה הטוענת לקשר ההדוק בין אמונתו של אדם, תפיסת עולמו ככאלו הנובעים מעומק ליבו לבין העשיה שלו, במקרה זה העשיה החינוכית.

השינוי מתחיל אצל כל פרט. מתחיל אצלי כאדם. אחר כך כבן זוג ואחר כך כבעל תפקיד. צריך אומץ להתבונן במראה ולשאול את עצמך "לשם מה?" אם הדבר לא בוער בך – אין סיכוי שתצליח. אתה חייב להאמין

אתחיל בשאלה כללית: האם יש סיכוי להשפעה? איך גורמים להשפעה, לשיטתך?

השאלה לסיכוי היא לא לגיטימית כי מבחינה מנהיגותית אתה עושה משהו כי אתה מאמין שהוא נכון. לכן השאלה היסודית היא במה אתה מאמין, ולאחר מכן מה המקסימום שאתה צריך לעשות על מנת לקדם זאת. מבחינתי עדיף למות מאשר לא לנסות. השאלה שכל אדם ראוי שישאל את עצמו היא עד כמה הוא הולך קדימה עם אמונתו. אני חושב שכולנו משרד החינוך, כולנו המדינה וכולנו העולם ולכן השינוי מתחיל אצל כל פרט. מתחיל אצלי כאדם. אחר כך כבן זוג ואחר כך כבעל תפקיד. צריך אומץ להתבונן במראה ולשאול את עצמך "לשם מה?" אם הדבר לא בוער בך – אין סיכוי שתצליח. אתה חייב להאמין.

אמונה עמוקה נובעת משינוי פרדיגמה, מהאומץ להיות באי ידיעה ובכאוס פנימי לפני שאתה יודע לאן הולך ומה תעשה. עומק השינוי תלוי בעומק האמונה שלך, האמונה צריכה להיות מספיק חזקה על מנת להיות באזור לא מוכר, כשעדיין לא רואים יבשת באופק. למשל ההנחה שב"מישעולים" הילדים יהיו מאושרים ובעלי הישגים לימודיים לא פחות מאשר בבית ספר במתכונת המקובלת – ועדיין אין בידיך הוכחות. בצד זאת כל כישלון הוא עוד חיפוש של דרך. דווקא הלא ידוע הוא זה שמבטיח את ההצלחה. אם לא הצלחת זה אומר שעדיין לא מצאת את הדרך.

באיזו מידה אנשי הצוות מסוגלים להיות איתך במקום הזה?

היוצא לדרך צריך לתחזק את הצוות שלו.

מנהל נמצא במיקום המתאים של ההשפעה כלפי מטה ומעלה. המנהל נוכח בנקודה אידיאלית של עין הסערה להשפיע במקסימום על כל המעגלים

אם כולנו כפרטים נתכוון למסע הפנימי שאתה מתאר, האם השינוי החברתי יתרחש?

העולם של כל אחד זה הוא עצמו, המציאות אינה אובייקטיבית אלא נובעת ממי אתה, ולכן הנקודה הארכימדית היא אתה. אנשים יכולים לעשות שינוי רדיקלי בחייהם ולא לעשות שינוי שנראה בחוץ. לתפיסתי יש להם השפעה שאי אפשר למדוד אותה. בוודאי ביחס לקרובים להם. היום אני מרגיש שההשפעה שלי על החיצוני היא גדולה יותר מההשפעה שלי על עצמי. בעוד שהמבחן האמיתי שלי היא איך אני כהורה, כבן זוג. איני יכול לזנוח את התפתחותי כאדם. המשמעות האמיתית טמונה לא ביכולת הדיבור שלי אלא באופן בו אני חי.  

אולי, בעצם, המנגנון האישי שלי לשינוי פנימי הוא לייצר "רעש" גדול בחוץ על מנת שאהיה מוכרח לעשות לנפשי פנימה.

מה העבודה הפנימית שלך?

מדיטציות וכיוצא באלו. לנסות להתייחס לכל רגע שבו מתרחש משהו כאל הזדמנות לאימון והכשרה תוך כדי עבודה (On-the-Job Training –OJT). כשאני מגיע בבוקר לבית הספר וילד רץ לקראתי, עם הצוות בבית הספר, כשהורה מודאג מתקשר אלי, כשאני נכנס הביתה ופוגש את אשתי וילדי.

מהי העבודה "החוצה"?

בחרתי לעשות זאת כמנהל בי"ס. מנהל נמצא במיקום המתאים של ההשפעה כלפי מטה ומעלה. המנהל נוכח בנקודה אידיאלית של עין הסערה להשפיע במקסימום על כל המעגלים.

אני נוסע ברחבי הארץ ומגיע לאן שמזמינים אותי אחרי שעות הלימודים. מגיע באהבה. אני עושה זאת ללא תמורה או רווח, ואפילו, לעיתים, ללא החזר נסיעות. אני מרצה בחדרי מורים ובפאבים של "הכל חינוך". מועמדים לרשויות, כשמדברים על חינוך, מזמינים אותי להרצאת השראה שבעקבותיה מקיימים שולחנות עגולים.  

הורים מכל הארץ משוחחים איתי או מתכתבים איתי בנושאי חינוך. בעיקר בחינוך מיוחד (בעבר אריק ניהל בית ספר של חינוך מיוחד. א.ב.צ.).

למעשה אני מסייע בשאלת ה"איך" לעשות, ומעורר "אומץ" לעשיה חינוכית בבית הספר ומחוצה לו.

מזה כשנתיים מצטרפות אלי קבוצות למסעות חינוך בחו"ל. בכל פעם אני מתכנן עם רותם הבת שלי את המסע. (רותם היא תלמידת כיתה י' בבית ספר הניסויי בתפן). אנחנו נוסעים לאן שמעניין אותנו ואנשים מצטרפים. שוכרים בית ביחד, מבשלים ביחד, מדברים חינוך בכל לילה, בסופו של דבר זהו מסע פנימי. התקיימו חמישה סיורים עד כה. הסיור הראשון היה עם אגף החינוך מנהלי גליל עליון, אז נסענו לבלגיה והולנד. בפסח האחרון נסענו להודו, למסע של התפתחות פנימית לאנשי טיפול וחינוך, (בסרטו הבא) בסוכות מתוכנן מסע לאסטוניה.

כולם רוצים שינוי במערכת החינוך וחושבים שאי אפשר לעשות בתנאים הקיימים. חושבים שהפתרון נמצא בחוץ, שמישהו יעשה משהו למעני ולא אני למען עצמי. הציפיה לשינוי מבחוץ היא כי הורגלנו למיקוד שליטה חיצוני

ודבר אחרון לבינתיים: הקמתי את תנועת "המשמרת שלנו". התנועה קוראת לקבלת אחריות על החינוך "כאן ועכשיו". היא מהווה מסגרת להתעסק במקצוע שלנו כמנהלים וכמורים. לבסס את האופציה למנהיגות. למשל להוביל שינוי בנושא כמו המיצב והבגרויות.

מה הנושאים שחוזרים ועולים במפגשים שלך ברחבי הארץ?

חד משמעית: הרלבנטיות של בית הספר! הורים רוצים שיהיה מקום שבו הילדים יהיו מאושרים, שתהיה להם חוויית מסוגלות והתפתחות יחד עם היכולת להשתלב בעולם העבודה העתידי שדמותו אינה ידועה. לדעתי, במובן העמוק, שואלים אותי מה יהיו פני החברה שלנו. אנשים מרגישים שמשהו לא נכון ולא טוב קורה. המציאות הנוכחית היא מלחמת קיום. במסווה של עיסוק בחינוך עולה חרדה מפני העתיד ויכולת ההישרדות הכלכלית של הילדים. כולם רוצים שינוי במערכת החינוך וחושבים שאי אפשר לעשות בתנאים הקיימים. חושבים שהפתרון נמצא בחוץ, שמישהו יעשה משהו למעני ולא אני למען עצמי. הציפיה לשינוי מבחוץ היא כי הורגלנו למיקוד שליטה חיצוני.

מה  התוצאות של עבודתך בבית הספר ומחוצה לו?

אני חושב שאני מצליח לערער את המקום של בית הספר כפי שהוא היום ולהציע אלטרנטיבה אפשרית לביצוע על ידי העמדת מודל של מימוש באמצעות המסגרת הציבורית. הרבה מאוד משלחות מקצועיות מגיעות לבית הספר. גרמנו טלטלה למערכת ההחינוך בחוף הכרמל ואין דרך חזרה. אין יותר הסכמה שבתי הספר יהיו כמו שיהיו. רואים רצון ודחיפה לעשות שינוי בבתי הספר המקומיים. קיימות יוזמות הורים לעוד הקמות. בפועל: יש גל של הקמות במסגרת בתי ספר ציבוריים, הרשויות דוחפות לזה יחד עם התעוררות של יוזמות הורים מול הרשויות. קטונתי מלדעת מה מתוך זה בזכותי.

משהו שהיית רוצה להוסיף?

בעיני הגל הנוכחי מתבסס על גל הקמת בתי הספר הפרטיים בשנות ה-90. בלי ההתחלה בשוליים לעולם אין שינוי במרכז.

קישור לגירסה הדיגיטלית של הספר לחץ כאן

הספר כולל יומן מסע – מפת דרכים המיועדת לשמש ככלי מרכזי לליווי במסע החינוכי שלכם. מסע שמתחיל בתכנון בית חינוך חדש או עיצוב מחדש של בית חינוך קיים. הכלי נועד לסייע בידכם לנהל את התהליך ולאפשר לכם להתנהל באופן דינמי ומאפשר שינוי מבלי "לאבד" את הדרך.

קישור ליומן מסע לחצו כאן 

המכון הדמוקרטי – חברה וחינוך (ע"ר)

דרך נמיר 149, תל אביב 62507
טלפון: 03-7412729 | פקס: 03-7412723
 di@outofsite.co.il

עיצוב: סטודיו נעם תמרי | בנייה: ניר דבורקין