תכנית החינוך האישי מבטאת בכך יישום של התרבות הדמוקרטית, הרואה באחריות הקהילה להביא את ייחודיותו של כל אדם לידי ביטוי, תוך קידום שותפויות ויחסי גומלין בין אנשים.
מתי החלה לפעול תכנית החינוך האישי?תכנית "החינוך האישי" החלה לפעול לפני כ-12 שנים בעיר בת-ים (בשנה"ל תשס"ו), לפי חזון מובילי העיר בשעתו, ובליווי המכון הדמוקרטי. בשלב מאוחר יותר התקיימה בערים נוספות, ואף הפכה למודל שאומץ על-ידי משרד החינוך, ויושם ברחבי הארץ בכיתות ז'-ח'.
כיצד פועלת תכנית החינוך האישי? תכנית החינוך האישי פעלה בחטיבות הביניים.
- ראשית פעולתה ביצירת קשר אישי-משפחתי בין התלמיד/ה למורה, המהווה עבורו/ה את ה"מבוגר המשמעותי" במערכת החינוך. המחנך/ת מקיים/ת דרך קבע שיחות אישיות עם תלמידיו/ה, ואף עורך/ות ביקורי בית.
- כלל כיתות חטיבות הביניים חולקו לשתי קבוצות או שני מעגלי שיח, ושתי מחנכות עומדות בראש המעגלים הללו. כל מחנך/ת שהשתתף/ה בתכנית, כונה "חינוכאי/ת".
- מעגלי השיח נפגשו ל-3 מפגשי חינוך מיוחדים בשבוע. מפגשים אלו פתחו את יומו של התלמיד בבית הספר, וכונו "שחריות". קבוצת מעגל השיח הפכה בהדרגה לקבוצת ההתייחסות המשמעותית ביותר עבור התלמיד.
- הקבוצה מאפשרת מקום לכל פרט להביע את ייחודיותו, צרכיו וחוזקותיו, ולבנות לעצמו את סיפורו האישי, לפי 5 שאלות יסוד המרכיבות את מודל ה-SML = Self Manged Learning שעמד בבסיס התהליך בכיתה, ביניהן: מי הוא, מאין הוא בא ולאן פניו מועדות. הקבוצה היא המרחב התומך של התלמיד/ה בתהליך האישי אותו הוא/היא עובר/ת.
- התהליך מוביל ליצירת חוזה למידה אישי של התלמיד/ה מול עצמו והדמויות החינוכיות המובילות, ובו הוא מתחייב ליישום יעדים מגוונים- לימודיים, חברתיים, אישיים ועוד. הקבוצה מהווה עדה ומלווה בתהליך הייחודי העובר כל תלמיד/ה.
מדוע מהווה תכנית החינוך האישי הזדמנות לשונות ולמגוון?מעגלי השיח אפשרו מרחב להעמקת ההיכרות בין התלמידים לבין עצמם, ובינם לבין המורה. זהו מקום להבעת דעה, מרחב למפגש בקבוצת השווים והזדמנות לפיתוח יכולת סובלנות לאחר ולצרכיו.
כל אלו היוו בסיס להבניית פדגוגיה רלוונטית למאה ה-21, המכירה בסגנונות הוראה ולמידה מגוונים, ובחשיבות התפתחותו של הילד מתוך אזורי חוזק וצמיחה שונים ומגוונים.
לצד זאת חשוב לזכור כי תכנית החינוך האישי הינה נגזרת של תפיסת "עיר חינוך", המבקשת להרחיב את נקודת המבט על תהליכי חינוך כמתקיימים מחוץ לגבולותיו המסורתיים של בית-הספר, במרחב הפיזי והאנושי בתוכו פועלת קהילת היישוב, למשל: במערכת החינוך הא-פורמלית, גופים מתנדבים, גופים "ירוקים" ועוד.
תפיסה זו מבקשת לאפשר שלל הזדמנויות לביטוי הפוטנציאל, השונות והמגוון של התלמידים/ות, הצוותים החינוכיים המובילים אותם, וכלל אזרחי העיר.
בסרטון מודל בת ים לחינוך אישי ניתן לראות איך הכול התחיל ואיך זה נראה בשטח
לקריאה נוספת:
