גיליון 08
מאי 2019
אקטיביזם
מגזין המכון הדמוקרטי
"או שאתה מת גיבור או שאתה חי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל"
על גיבורי על ואקטיביזם
דברים אלה של באטמן, בסרט "האביר האפל" מבטאים בעיני רביב את מהותו של גיבור העל, את הקירבה המורכבת שמתקיימת בו בין גיבור לבין נבל. הקירבה הזו היא שהופכת את גיבור העל לאקטיביסט. התבוננות במספר גיבורי קומיקס מזמנת תובנות על הגבורה (והנבלה, לפי המימסד) שיש באקטיביזם. הכתבה הבאה עוסקת בקשר בין שני אלה וראוי שנפתח את הדברים בהגדרות.
| ד״ר רביב רייכרט
מיהו גיבור העל ומהו אקטיביזם?
גיבור-העל הוא גיבור בעל יכולות על-אנושיות בהן הוא עושה שימוש לטובת הכלל. הוא דבק בקוד אתי גבוה ושואף לטובת הכלל. כנגזר משמו, הוא מבצע מעשי גבורה – כלומר, הוא מציב את עצמו במצבים הדורשים ממנו אומץ והקרבה ומתמודד עם כוחות העולים על כוחו, מותחים את גבולות יכולתו ומסכנים אותו. חשוב מכל בהקשר לדיון שאותו אני עורך כאן הוא שגיבורי העל מאופיינים בנטייתם להוציא עצמם מן הכלל ולהעמיד את עצמם מעל החוק ומצד שני לאכוף אותו, זאת אומרת לעקוף את החוק כדי לאכוף את החוק ( Paker 2012).
אקטיביזם היא מגמה בתרבות שהופיעה בשנות ה 1960 – 1970 ומשקפת אי-הסכמה פעילה עם ביטויים שונים של הקפיטליזם המאוחר. האקטיביזם מתבצע ע"י יחידים וקבוצות כתנועות סטודנטים, תנועות נשים, תנועות לזכויות האדם והאזרח, תנועות של להט"בים, תנועות אקולוגיות, תנועות אנרכיסטיות, קבוצות של אמנים ומשבשי תרבות ועוד. האקטיביזם מתממש הלכה למעשה ב"פעולה הישירה" שלה שני מופעים עיקריים: מחד עשייה מתמשכת במרחב האזרחי כסיוע לקבוצות מוחלשות, עשיה חינוכית, ליווי של תהליכי שינוי, עשייה המהווה אלטרנטיבה למבנים כלכליים חברתיים נהוגים וכו'. מאידך ניהול קמפיין קצר ואינטנסיבי על מנת לקדם שינוי חברתי או פוליטי: הפגנות, פסטיבלים, תאטרוני רחוב, השתלטות על מבנים, הפרעות לסדר הציבורי וכו'. כל אלה נתפסים כאמצעים ליצירת שינוי פוליטי במבנה המציאות (גורביץ וערב 2012, הרמן 1995).
דמויות גיבורי העל שנוצרו אז מבטאות בעיני את המשבר שבה היתה נתונה המדינה הדמוקרטית ואת החשש מפני הטוטאליטריזם וההמון שאפיינו את התקופה, והופכים אותן לדעתי לבסיס מרתק לדיון באקטיביזם
גיבורי העל הופיעו בתרבות המערבית בסוף שנות ה – 30, ערב מלחמת העולם השניה בשעת המשבר הגדול ביותר של הדמוקרטיה המודרנית – בתקופה של עליית הפאשיזם והנאציזם והמשבר הכלכלי הגדול, ובתקופה שבה פעולות אנטי ממסדיות של ארגונים חוץ ממסדיים במרחב האזרחי הביאו לעלייה של שלטון טוטאליטרי בדמוקרטיות צעירות בכל רחבי העולם. דמויות גיבורי העל שנוצרו אז מבטאות בעיני את המשבר שבה היתה נתונה המדינה הדמוקרטית ואת החשש מפני הטוטאליטריזם וההמון שאפיינו את התקופה, והמאפיינים הללו, שנצרבו בדמויות גיבורי העל ומאפיינים אותן עד היום הם שהופכים אותן לדעתי לבסיס מרתק לדיון באקטיביזם.
הדיון שאערוך יעסוק במשמעותו ובשורשיו של האקטיביזם. אמנם האקטיביזם הפך להיות משמעותי בדיון הציבורי של הקפיטליזם המאוחר, אולם הוא טומן בחובו התייחסות לכמה מהסוגיות המשמעותיות של הדיון באזרחות הדמוקרטית לאורך כל ההיסטוריה הדמוקרטית בכתביהם של אפלטון, ז'אן ז'ק רוסו, ג'ון לוק, הגל והשמאל החדש.
אני אציג את הסוגיות הללו ואקשר אותן אל שני גיבורי על מכוננים שהקישור של האקטיביזם אליהם מבהיר, מחדד ומעמיק את הדיון במגמה הזו לדעתי.
האקטיביזם מוגדר במילון אבן שושן כ"שיטה התובעת להגיב באופן נמרץ ובפעולות של ממש למצבים חברתיים, כלכליים או מדיניים. שיטת "קום ועשה!" ומכך משתמע שבבסיסה עומדת תפיסה שלציבור יש זכות ואפילו חובה להשתתף במעשה הפוליטי ולהשפיע עליו.
שני גיבורי על
הראשון הוא סופרמן, הדמות שכוננה את הסוגה. סופרמן הוא האלטר אגו של קלארק קנט, הוא חייזר דמוי אדם, ניצול מכוכב הלכת קריפטון, ממנו הוברח בחללית לכדור הארץ לפני שקריפטון הושמד. הוא הישות החזקה ביותר על פני כדור הארץ, ונעזר בכוחותיו העצומים כדי להילחם בפשע ולהגן על חלשים ונזקקים. הופעתו ייחודית ואיקונית. והוא הפך, זמן קצר לאחר שהופיע לראשונה, לאייקון תרבות אמריקאי פופולארי בשל השילוב האופטימי האמריקני מאד שיש בדמותו בין חירות לבין אחריות.
גיבור העל השני אליו אתייחס הוא פסימי מאד – באטמן. באטמן הופיע לראשונה שנה אחת לאחר סופרמן. הוא האלטר אגו של ברוס ויין, איש תעשייה ונדבן עשיר כקורח. בהיותו ילד, ויין היה עד לרצח הוריו, מה שהניע אותו לנקמה ולהכרזת מלחמת חורמה על הפשע, הטראומה הזו הפכה אותו לדמות אפילה. הוא אינו ניחן בכוחות-על וכוחותיו נרכשו באימונים פיזיים ומנטליים. הרעיון לפעול כעטלף, בחסות החשכה, עלה במוחו לאחר שהופתע מעטלף מעופף. וויין מבין כי על מנת לגבור על אויבי הציבור הוא ידרש לאלמנט הרתעתי, והלילה הולם אותו – זוהי הזירה הטבעית לפעילותו של הגיבור האפל הזה, והוא משתמש בחכמתו, בעבודת בילוש, במדע ובטכנולוגיה, בכספו, בכושרו הפיזי, ובכוח רצון בלתי מתפשר כדי להילחם בפשע ולעיתים אף בנבלי-על המהווים איום על העולם כולו. (בוגן 2012)
גיבור – האקטיביזם וההשתתפות הפוליטית
הסוגיה הראשונה אליה אתייחס בדיוני באקטיביזם היא סוגיית ההשתתפות הפוליטית שמתקשרת בעיני לגבורתם של גיבורי העל:
האקטיביזם מוגדר במילון אבן שושן כ"שיטה התובעת להגיב באופן נמרץ ובפעולות של ממש למצבים חברתיים, כלכליים או מדיניים. שיטת "קום ועשה!" ומכך משתמע שבבסיסה עומדת תפיסה שלציבור יש זכות ואפילו חובה להשתתף במעשה הפוליטי ולהשפיע עליו.
השאלה של השתתפות הציבור בפוליטיקה ומתוך כך של זכותו ויכולתו של האזרח להיות אקטיביסט, מחלקת את מי שתומכים עקרונית ברעיון הדמוקרטי לשני מחנות – האחד של המבקשים להגביל את ההשתתפות והאחר של התומכים בהרחבת ההשתתפות.
הראשון לתובעי הגבלת ההשתתפות בעת העתיקה היה אפלטון. אפלטון קרא תיגר על הדמוקרטיה הישירה באתונה בה חי, שאפשרה השתתפות ציבורית של כלל האזרחים במעשה הפוליטי
לפני שאציג את הדיון בנושא אציג כמה הבחנות שעומדות בבסיסו של הדיון הזה:
הראשונה היא ההבחנה בין השתתפות תגובתית, שמקורה ביוזמה מגבוה, כמו השתתפות בבחירות לבין השתתפות שמקורה במחויבות אזרחית שהיא האקטביזם. מתוך כך משתמעת האבחנה השניה – ההבחנה בין אזרחות סבילה שהיא מסגרת חיצונית בלבד שממנה משתמעת הותרת עבודת הממשל לאחרים ומחויבות הדדית קלושה של האזרחים זה לזה, לבין אזרחות פעילה שהיא משרה הכרוכה באחריות, עומדת במוקד חייו של האזרח ושמשמעותה היא השתתפות פעילה בחקיקה ובממשל וערבות הדדית של האזרחים זה לזה.
הראשון לתובעי הגבלת ההשתתפות בעת העתיקה היה אפלטון. אפלטון קרא תיגר על הדמוקרטיה הישירה באתונה בה חי, שאפשרה השתתפות ציבורית של כלל האזרחים במעשה הפוליטי, וטען שלשם הבטחת המערכת מפני ריב ומדון מתמידים בין קבוצות האינטרסים של האזרחים או מפני עליית רודנים לשלטון, יש להפקיד את השלטון בידי מיעוט המתאים לכך מעצם טבעו, הכשרתו ורמתו המוסרית.
עם נפילת הדמוקרטיה של העת העתיקה, במשך למעלה מאלף שנים של משטרים אוטוקרטיים שונים במערב לא עלתה כלל שאלת ההשתתפות הציבורית לדיון והיא שבה למרכז הזירה רק בסוף המאה ה – 18, כאשר הדמוקרטיה חידשה את פניה, אבל כדמוקרטיה ייצוגית ולא השתתפותית. מאז היו תומכי הגישה המגבילה תמימי דעים שבדמוקרטיה ייצוגית על הציבור להסתפק בהענות לקריאה להתייצב ביום בחירות ולא להפגין השתתפות פעילה מדי בין מועד בחירות אחד למשנהו, שמא תיפגע יציבות המערכת. הם טענו שהציבור מפולג ורובו חסר ידע ורמה אינטלקטואלית מספקת לטפל במגוון הסוגיות הפוליטיות. לכן על האזרחים להותיר את קבלת ההחלטות בידי ההנהגה שלה הידע והכישורים לפעול בשם האינטרס הציבורי ולמענו.
מול תומכי הדמוקרטיה הייצוגית ניצבו ז'אן ז'ק רוסו ותומכיו, רוסו היה ראש וראשון בקוראים להרחבת ההשתתפות. רוסו ראה בייצוג שיטה המרוקנת את הדמוקרטיה מתוכנה והוא פיתח גישת דמוקרטיה ישירה.
מול תומכי הדמוקרטיה הייצוגית ניצבו ז'אן ז'ק רוסו ותומכיו, רוסו היה ראש וראשון בקוראים להרחבת ההשתתפות. רוסו ראה בייצוג שיטה המרוקנת את הדמוקרטיה מתוכנה והוא פיתח גישת דמוקרטיה ישירה. לדעת רוסו מעורבות פוליטית מפתחת באזרחים חירות מחשבתית, הגוברת על החתירה להנאה עצמית ומטפחת תחושה של סולידריות ואחריות כללית ובאופן הזה הופכת את האזרחים לבעלי יכולת לפעולה פוליטית.
הגישה המרחיבה הפכה משמעותית ומשפיעה במסגרת התפיסה העכשווית של הדמוקרטיה ההשתתפותית אותה פיתחו הוגי השמאל החדש בשנות 1960 – 1970. הדמוקרטיה ההשתתפותית משפיעה על המחשבה הדמוקרטית עד היום. מצדדיה של הגישה הזו מנסים בנימוקים שונים לחזק ולהרחיב את המרכיב ההשתתפותי בדמוקרטיה המודרנית, בעינהם השתתפות תגביל את סכנת עריצות היתר מצד ההנהגה, תבטא את הצורך בהשתתפותם ובמעורבותם של האזרחים בסוגיות ובנושאים של החלטות שלהן השפעות חברתיות – מדיניות רבות משמעות ותגביר את האחריות הציבורית. (הרמן 1995)
המסמך שמייצג בצורה הטובה ביותר את התפיסה הדמוקרטית ההשתתפותית היא הצהרת פורט הורן שפרסמה קבוצת SDS (סטודנטים למען חברה דמוקרטית) בשנת 1962.
ההצהרה קוראת ל: "כינון של דמוקרטיה של השתתפות אישית בעלת שתי מטרות מרכזיות: שהפרט ישתתף בהחלטות החברתיות הקובעות את איכות חייו ואת כיוונם, ושהחברה תאורגן כך שתעודד את עצמאות בני האדם ותספק את האמצעים להשתתפותם בצוותא" (הרמן 1995)
הקושי וההזדמנות בקריאה להשתתפות פוליטית
בסצינה הבאה סופרמן ובאטמן עומדים להיפגש והם מספרים זה על זה לבנות זוגם – לואיס ליין וקאטוומן. הסצינה הזו תשמש אותי להצגת הסוגיה של ההשתתפות הפוליטית האקטיביסטית:
סופרמן – הוריו מתו כשהיה צעיר מאד, הם נורו מול עיניו.
באטמן – כוכב הבית שלו הושמד, הוא הניצול היחיד של שואה.
סופרמן – הוא גדל לבדו, ילד בודד באחוזה ענקית, עם זכרונותיו מאביו ומאימו.
באטמן – הוא גדל בזוהמה, מגלה לאט עד כמה הוא שונה, זר המגלה בכל יום עד כמה הוא זר.
סופרמן – היתה לו אהבה והם לקחו אותה ממנו, ניתן היה לצפות שיהפוך לרוצח שירצה להרוס את העולם כנקמה על העוול שגרם לו.
באטמן – יש לו את הכח להרוס את העולם בלא כל מאמץ, זהו אינו העולם שלו, אנחנו לא בני עמו.
סופרמן –ובכל זאת הוא הפך את הכאב ואת טראומת המוות לתקווה.
בתון באטמן – דמייני את זה, אף פעם לא להיות שייך, את הכאב של הזרות הנצחית, ובכל זאת הוא חיבק את הכאב הזה והפך לסמל של תקווה.
באטמן וסופרמן חוו כאב גדול וזרות שיכולים היו להפוך אותם למנוכרים, למי שאינם חווים סולידריות ומחוייבות. אבל למרות הקושי הנורא הם בחרו להפוך את הכאב להשתתפות מתוך מחוייבות.
הסצינה הזו מבטאת בעיני את הקושי שבקריאה להשתתפות פוליטית ואת ההזדמנות שיש בה;
באטמן וסופרמן חוו כאב גדול וזרות שיכולים היו להפוך אותם למנוכרים, למי שאינם חווים סולידריות ומחוייבות. אבל למרות הקושי הנורא הם בחרו להפוך את הכאב להשתתפות מתוך מחוייבות. הם יכלו להשתמש בכוחותיהם להרס והם בחרו להשתמש בהם לפעולה מיטיבה, הם מגיבים לעוול באופן נמרץ, הם קמים ועושים מבחירתם שלהם ולא כתגובה ליוזמה מגבוה. בכך הם מציגים את הגבורה שיש בבחירה בהשתתפות.
באטמן וסופרמן פועלים בעולם מנוכר ואלים שפגע בהם. הפגיעה הזו אנלוגית בעיני לאובדן האינטימיות שנוצרה עם המעבר למדינת ההמון שהפך, לטענתו של מייקל וולצר במאמרו "Welzer 1989) "Citizenship) את תפיסת האזרחות מפעילה לסבילה: האזרחות חדלה להיות מרכיב טבעי של חיי היום יום והפכה להיות סטטוס משפטי.
באטמן וסופרמן פועלים בעולם המנוכר והאלים הזה כדי לתקנו ובכך הם מבטאים את ההבטחה לתקווה שיש בגבורה שהיא האקטיביזם לאדם ולעולם:
לאדם – הבחירה של שני גיבורי העל באקטיביזם הביאה להם עצמם תיקון.
לעולם – הבחירה של שני גיבורי העל באקטיביזם מתקשרת לטענתו של יצחק גל נור בספרו "תחילתה של הדמוקרטיה הישראלית", שהאקטיביזם יכול להיות הבסיס לדמוקרטיזציה שהיא מעבר הדרגתי אך קבוע מהשתתפות תגובתית להשתתפות מתוך מחוייבות. (גל נור 1985). ההשתתפות מתוך מחוייבות, כמו זו שבה בחרו באטמן וסופרמן, תשיב בעיני את האזרחות הפעילה ואת הסולידריות והאינטימיות ותתקן את מה שקלקל המעבר לחברת ההמון, ובכך תיצור דמוקרטיזציה.
הבחירה של שני גיבורי העל באקטיביזם מתקשרת לטענתו של יצחק גל נור בספרו "תחילתה של הדמוקרטיה הישראלית", שהאקטיביזם יכול להיות הבסיס לדמוקרטיזציה שהיא מעבר הדרגתי אך קבוע מהשתתפות תגובתית להשתתפות מתוך מחוייבות
נבל? – האקטיביזם וההשתתפות הפוליטית החוץ ממסדית
כפי שטענתי כבר לעיל, בעקבות האינציקלופדיה של הרעיונות, האקטיביזם היא במהותה גישה ביקורתית וחתרנית שיש בה קריאת תיגר, שעלולה לגרום לממסד לראות בה "מעשה נבלה" (גורביץ' וערב 2012).
מילנה יערי במחקרה "אני ואתה נשנה את העולם – אקטיביסטים, ארגונים לשינוי חברתי והממשק ביניהם", המבוסס על ראיונות עם שלושים אקטיביסטים, מגדירה את האקטיביסטים באופן שמחדד את הביקורתיות והחתרנות הללו: "אקטיביסטים הם אנשים אשר מקדמים בצורה יזומה שינויים חברתיים על ידי נקיטת פעולה ישירה. הם לרוב אנשים מאד ביקורתיים, בעלי רצון עז להשפיע על המצב הקיים כדי לשנות תופעות של אי צדק ועוולות חברתיות שאליהן הם נחשפו" (יערי 2015).
המאפיין הזה של האקטיביזם מקשר אותו בעיני לפוליטיקה הלא ממסדית שכוללת מגוון רחב מאד של תופעות ופעילויות השונות זו מזו בהיקפן, במטרותיהן ובזיקתן לחוק ובשל כך יש מחלוקת לגבי הגדרתה. ככלל הפעילות הפוליטית הלא ממסדית על כל גווניה וסוגיה מצריכה יוזמה אזרחית רבה משום שהבוחרים בה חייבים לגבור לא רק על אדישות אזרחית אלא גם על בעיות כמו מחסור במשאבים, העדר דפוסי פעולה מנחים וקבועים, ותכופות וזהו לב העניין בו אני דן כאן, גם על התנגדות של השלטונות הרואים בפעילות החוץ ממסדית לכשעצמה איום על שליטתם במערכת (הרמן 1995). מערכת היחסים בין הממסד המדינתי לבין האקטיביזם, המקושר מעצם מהותו לחוץ ממסדיות, מושפעת מן ההתנגדות הממסדית לאיום החוץ ממסדי וכל התאוריות שעוסקות בהשתתפות פוליטית חוץ ממסדית עוסקות במערכת היחסים המורכבת הזו. אציג אותן להלן:
תאוריות הקונפליקט טוענות שפעילות חוץ ממסדית היא תולדה של הקונפליקט המובנה ביחסים בין הרשויות לבין הציבור, וההצלחה של הקבוצות החוץ ממסדיות תלויה ביכולתו או באי יכולתו של השלטון לבלום אותן. אחת הדרכים לבלימה היא הנסיון של השלטון לטפלל (להפעיל מניפולציה) את הפעילות החוץ ממסדית ולטשטש באופן הזה בין התחומים באמצעים לא פוליטיים כביכול, כדי לבסס את מעמדו.
תאוריות ההתמוטטות מצביעות על קיומו של קשר ישיר בין פעולה חוץ ממסדית לבין משברי שליטה של הממסד.
התאוריות שהמושג "חברה אזרחית" עומד במרכזן מניחות שהתארגנויות פוליטיות חוץ ממסדיות נוצרות כאשר מתגלע פער בין הנורמות והמעשים של המדינה לאלה של החברה האזרחית והפער הזה יוצר את קריאת התיגר על הממסד הפוליטי שמבטאות ההתארגנויות הללו (הרמן 1995).
הסצינה שאציג להלן עוסקת בסופרמן החולם חלום מסוייט בו הוא בא לבקר את באטמן הכלוא משום שהרג את הג'וקר אויבו ואויב האנושות. והיא תשמש אותי להצגת סוגיית השפעת הקשר שבין האקטיביזם לבין הפוליטיקה החוץ ממסדית על יחסו של הממסד לאקטיביזם:
האקטיביסט והממסד – גישות שונות בתוך יחסים מורכבים
האקטיביזם היא במהותה גישה ביקורתית וחתרנית שיש בה קריאת תיגר, שעלולה לגרום לממסד לראות בה "מעשה נבלה" (גורביץ' וערב 2012)
הסצינה נפתחת בשערי בית הכלא מטרופוליס
סופרמן (מתקרב בתעופה אל בית הכלא ונוחת מול השומרים): באתי כדי לבקר את ברוס ויין
הסצינה עוברת אל תוך הכלא.
סופרמן (משוחח עם באטמן הכלוא מעבר לזכוכית): יש לי חדשות ברוס, איך אתה..?
באטמן – זו בת, הסיכויים היו 50:50
סופרמן: למה עשית את זה?
באטמן: הג'וקר… הוא כמעט השמיד עיר שלימה, כל האנשים האלה
סופרמן: הוא עמד לנסות שוב
באטמן: והוא כמעט לקח ממך את הכל, הוא היה…
סופרמן: אתה הרגת, פגעת בכל מה שאתה מאמין בו, למעני?
באטמן: כן
סופרמן מזנק על רגליו בהתרגשות, חוצה בקלות את הזכוכית המשוריינת המפרידה בינו ובין באטמן ומחבק אותו. הסוהרים שולפים אקדחים ומקיפים את השניים.
סופרמן: תודה ברוס. אם תצא על התנהגות טובה תוכל לראות אותה כשהיא תהיה בת שנתיים.
באטמן: קשה להגדיר את ההתנהגות שלי כאן כהתנהגות טובה קלארק, אני מרביץ הרבה
סופרמן: רק תגיד ואנחנו עפים מכאן
באטמן: הרגתי אדם, קלארק
סופרמן: הג'וקר הוא לא אדם
באטמן: אני חייב להשאר כאן. לך!
לוק טען שהמדינה, אינה אלא כלי בידי החברה האזרחית ואין היא מקודשת או בעלת מעמד מוגן לכשעצמה
הסצינה הזו מבטאת בעיני את מערכת היחסים המורכבת שבין האקטיביסט לבין הממסד;
באטמן נכלא בכלא (שהוא סמל מובהק לממסד, לאופן שבו הממסד מנכס לעצמו את החוקים ואת השמירה עליהם) משום שמימש הלכה למעשה ערכים שהממסד מייצג – הוא עצר רוצח המונים, הוא האקטיביסט שעקף את החוק כדי לאכוף את החוק ונענש ע"י המדינה.
בסצינה מייצג כל אחד משני גיבורי העל גישה אחרת כלפי מערכת היחסים בין האקטיביסט המייצג את החברה האזרחית, לבין המדינה.
סופרמן מייצג את הגישה הליבראלית אותה ביטא ג'ון לוק: לוק טען שהמדינה, אינה אלא כלי בידי החברה האזרחית ואין היא מקודשת או בעלת מעמד מוגן לכשעצמה. החברה האזרחית מפקידה את הסמכות בידי ההנהגה הפוליטית על תנאי בלבד ואינה מוסרת אותה לחלוטין. אם השלטון פוגע בדרך כלשהי בזכויות שעל שמירתן הופקד, או שהיא אינה ממלאת את תפקידיה ביעילות, רשאים האזרחים לשלול ממנה, ואפילו בדרך של התקוממות, את המנדט שהפקידו בידיה. בשל כך סופרמן פורץ את המחסום המפריד בינו לבין באטמן ומציע לו לברוח מהכלא כשהוא מבין שהמדינה אינה ממלאת את תפקידה.
פרידריך הגל טען שהמדינה היא המוסד הערכי הראשון במעלה, היא מגלמת את הערכים ואת המושגים המשותפים שהתפתחו במהלך ההיסטוריה מתוך החיים החברתיים, בכל עימות בין השתיים תגבר המדינה על החברה ותכתיב לה, ובצדק, את סדר הקדימות שלה.