הספר איכה נכתב עבור הציבור כולו במטרה לסייע לחינוך הציבורי להיות טוב יותר. בספר יש קישור ל – "יומן מסע" כלי, שמסייע להקים בתי חינוך ציבוריים ממהות למעשה כמו גם לשנות בתי ספר קיימים.
ההבנה כי נדרש שינוי עמוק במוסד הבית ספרי עד כדי ביטולו כבר אינה נחלת היחידים. אנשי אקדמיה כותבים על כך, הורים מצביעים ברגליהם, מערכת החינוך עצמה מבינה זאת אך כלואה בתוך מנגנוניה, ותלמידים נוטשים את המערכות באופן גלוי וסמוי.
הסיבות לכך מגוונות – יש שיאמרו כי הסיבה היא חוסר התאמה לעולם העבודה של המאה ה– 21 , אחרים
יגרסו כי המוסד אינו מתאים למהפכת המידע, ונוספים יטענו כי בתי הספר הם מכשיר דכאני המחנך
לצייתנות ולא הולם חברה דמוקרטית.
המהפכות שמביאות שינוי עמוק כזה, מהפכות כמו המהפכה הצרפתית, המהפכה התעשייתית ומהפכות
נוספות ששינו תפיסות עמוקות בעולם, לא מתרחשות בעקבות פעולה מתוכננת אחת. אי אפשר לקבוע להן
מטרות ויעדים ולפעול על פי תכנית עבודה. מהפכות כאלו מתרחשות בעקבות פעולות רבות בזירות שונות
ואופני פעולה שונים שביחד מצטרפים בתזמון מקרי למהפכה גדולה.
דומה הדבר ללהקת זרזירים שעפה בשמים. בהסתכלות מקרוב נדמה שכל ציפור עפה לכיוון אחר בלי קשר
לרעותה, אך במבט רחוק יותר ניתן לראות את הצורה המרהיבה אותה יוצר הנחיל ואת ההיגיון בתנועה.
התנועה שמביאה את השינוי.
אריק מנדלבאום, שותף יקר וחבר, לוקח אותנו בספר זה למסע ומצייד אותנו בכלים ליצור פעולה נוספת
בתוך ה'נחיל'. אריק, כמו המכון הדמוקרטי, בוחר לפעול עם ומתוך המערכת הציבורית. זו בחירה שיש בה
רווחים רבים ואתגרים רבים. זו בחירה ערכית אישית. בתוך הקשר זה נכתב הספר.
אין פה ספר מתכונים. אין פה מצוות עשה ואל תעשה. יש פה מסע של שאלות. שאלות מערערות, פותחות,
קיומיות, מציבות מראה – איכה?