ההישגים הגדולים של האנושות נשענים על היכולת לשתף פעולה ועל העברת ידע. הם דורשים מודלים ארגוניים ואשר בבסיסם מנהיגות בעלת תפיסה השתתפותית.
התפיסה נשענת אחורה עד למדורת השבט אבל גם נעה קדימה עם פרץ הטכנולוגיות של מהפכת הידע.
השתתפותית מתייחסת לשלושה תהליכים מרכזיים המתרחשים במרחב יחסי הגומלין בין אנשים:
במרחבים אלו יתקבלו גם הרבה החלטות משותפות אבל הן כולן ישרתו את אחת התכליות הללו.
השתתפותיות לא סובלת זיוף והעמדות פנים. היא מתעוררת כאשר מישהו מזהה צורך עמוק במציאות הנוגעת לפרטים בתוכה שמתוכו נולד חלום משותף.
השתתפותיות פועלת בעולם של מורכבות גבוהה, תוך הנחה שאין נכון ולא נכון כי אין בהכרח קשר לינארי בין סיבות ותוצאות, כך נוצר מרחב של התנסות ולמידה בו לכולם חוויית מנהיגות. קבוצה המכירה בנסיבות הללו נכנסת באופן טבעי למצב של למידה, למצב בו נפגש הידע שלה עם אי הידע שלה. זהו מרחב משחרר עבור האגו, כיוון שמותר לו להיות פגיע בתוכו. אם התהליך ההשתתפותי נעשה נכון, הקבוצה תתחבר לחכמה הקולקטיבית. ותביא בחשבון את הפרספקטיבות השונות של כל השותפים בחדר וגם של השותפים מחוץ לחדר, כולל השותפים האילמים והמוחלשים וכן את האינטרסים הסביבתיים חברתיים.
מתוך החלום המשותף נולד תכנון משותף ומשם יוצאים לפעולה משותפת. המשתתפים מחלקים את האחריות על הפעולות השונות שעיצבו יחד. מייצרים פלטפורמות של תיאום ותקשורת. מתכננים נקודות לביקורת, פיקוח ובקרה על התהליך. כך מייצרים את המנגנונים של הניהול העצמי של הקבוצה.
בנושא זה תמצאו מגוון רחב של מודלים ליצירת תהליכים השתתפותיים.
